תא"מ 45948-10-13

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 24.6.12 בהרצליה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 82-955-20 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 88-652-67 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים היתה אמינה וקוהרנטית. לדבריו התאונה התרחשה אגב נסיעתו בכיכר. הנתבע העיד, כי קודם לתאונה הבחין ברכב התובעת בעצירה מוחלטת ללא אורות, לצד הדרך. בשלב מסויים התפרץ רכב התובעת אל נתיב נסיעת האופנוע וכך נוצרה התאונה.

עדויותיהן של העדות מטעם התובעת לא היו משכנעות יותר. ההיפך הוא הנכון. התגלו סתירות מהותיות בין העדויות. הגב' מוריאל סלם, נהגת התובעת, העידה, כי קודם לתאונה נכנסה אל הכיכר מכיוון חניה מסודרת ומתוחמת, וכי יצאה מהשער השחור שבפתח החניה אל הכיכר (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 21). לעומתה, הגב' מור אברהמי, נוסעת ברכב התובעת, העידה, כי רכב התובעת לא יצא מהשער, כי אם חנה על גבי המדרכה, ואז השתלב בכיכר (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 23). עדותה זו של הגב' אברהמי מאששת את גרסת הנתבע, ומערערת את אמינות נהגת התובעת. די בכך כדי לשמוט הקרקע בבסיס גרסת התובעת. למעלה מן הצורך, עדותה של הגב' אברהמי לפיה התאונה התרחשה זמן מה לאחר שהחל רכב התובעת בנסיעתו אינה מתיישבת עם תוואי הכביש, עם מיקום המדרכה ממנה יצא רכב התובעת, אליבא דגרסת הגב' אברהמי, כמו גם עם מיקום התאונה על פי עדותה, אשר היתה בסמיכות קרובה לחניה. הגב' אברהמי לא סיפקה הסבר משכנע לפער בין עדותה לבין הממצאים כאמור (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 28).

לפיכך יש לדחות את התביעה וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.