תא"מ 44282-09-15 סעדיה נ' מאיר

לפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 70,800 ₪, בגין ייצוג משפטי שנתן התובע לנתבע בהליכים לביטול פיטוריו של הנתבע מעבודתו במכון התקנים הישראלי.

עובדות המקרה

התובע הוא עורך דין ותיק, המנהל משרד עורכי דין. לטענת התובע, התקשר עם הנתבע בהסכם, שלפיו יטפל ד"ר סעדיה בהליך משפטי נגד פיטורי הנתבע, וזאת בתמורה לשכר טרחה של 20,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ כחוק, ובתוספת החזר הוצאות בסך 1,000 דולר ארה"ב. בהמשך, כך לטענת התובע, הוסכם על הפחתת שכר הטרחה לסך של 10,000 דולר ארה"ב בתוספת 1,000 דולר בתוספת מע"מ לכל ישיבה בבית הדין לעבודה, וחמש מאות דולר בתוספת מע"מ לכל ישיבה במכון התקנים, אף זאת בתוספת של 1,000 דולר בגין הוצאות.

אין מחלוקת, כי הנתבע שילם סך 25,530 ₪, אשר מתוכם – 4,290 ₪ בגין הוצאות ואגרות.

התובע עומד על תשלום שכרו המוסכם, ולחלופין – על תשלום שכר ראוי.

הנתבע טוען, כי לא נערך הסכם שכר טרחה, וכי הסיכום בעל פה בין הצדדים היה על תשלום של 5,000 דולר ארה"ב – ששולמו במלואם. הנתבע טען, כי התובע החתים אותו "במרמה" על מסמכים שונים שמהם עולה התחייבות לתשלום שכר טרחה בסך 20,000 דולר.

השאלה המרכזית העומדת להכרעה לפניי היא – מה סוכם בין הצדדים בהסכם שנערך בעל פה.

דיון והכרעה

אין מחלוקת, כי הנתבע חתם על תצהיר, שהוגש לבית הדין לעבודה, ואשר בו נכתב כדלקמן:

"מבוקש לקבל הבקשה לצו זמני ואת התביעה ולהשית על הנתבעים הוצאות משפט בסך של עשרים אלף דולר בתוספת מע"מ אותו הנני חב לבא כוחי ומבלי לגרוע מחבותי זו ולהשית אותה על הנתבעים." (נספח א' לכתב התביעהף להלן: "פסקת ההתחייבות").

נוסף לכך, פסקה בנוסח דומה נכללה גם בייפוי הכוח שעליו חתם הנתבע.