תא"מ 44194-11-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' עלי

בתיק זה הגיש הנתבע בקשה למחוק את התביעה כיון שהוגשה בבית משפט השלום בנתניה, בעוד מגורי הנתבע הם בכפר יאסיף ואילו הארוע ארע בבאר שבע.

היות והתובעת לא התנגדה להעביר את התיק לבית משפט השלום בבאר שבע, כך צווה.

כעת הגיש הנתבע בקשה להעביר את התיק לבית משפט השלום בעכו. לדבריו גם לתובעת אין סבה להתנגד לבקשה זו, היות ואם כתבתה בנתניה, יקל עליה להגיע לעכו מאשר לבאר שבע.

למרבה הצער, אין אפשרות להענות לבקשה, גם אם תסכים לה התובעת.

על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) – בית המשפט הנעבר (במקרה זה – בית משפט השלום בבאר שבע) – לא יעבירנו עוד. כלומר: מותרת רק העברה אחת.

יכולה להשאל השאלה, ההגיונית לכאורה, מה דינה של בקשה שהוגשה בהסכמת הצדדים (וכאן יתכן מאוד כי התובעת תסכים לבקשה). אולם גם במקרה כזה, משיקולים של ניהול המערכת המשפטית והאינטרס הציבורי, העדיפים במקרה זה על שיקולו של המתדיין הבודד, נקבע כי "לא יעבירנו עוד" - בצורה כה קטגורית, שאינה משתמעת לשתי פנים, אשר ברור מהדרך בה היא מנוסחת כי לא ניתן להתנות עליה.

אוסיף ואפנה למאמרן של כב' השופטת עדנה בקנשטיין ונאוה ברוורמן ב - עלי משפט (ה) עמ' 7 – "הלא יעבירנו עוד?" בו נאמר, בעמ' 20, באשר למקרה בו קיימת הסכמת הצדדים להעברת התיק למקום שלישי – "בין שמדובר בהסכמה ובין שלאו, לא ניתן לבצע העברה נוספת, והסכמת הצדדים אינה מעלה ואינה מורידה לעצם העניין. נוחות הצדדים אינה השיקול היחיד הקובע בעניין העברת תיק מבית משפט אחד למשנהו. בסוגיה זו פסק רבות בית המשפט העליון וקבע כי ההסכמה הדיונית כבודה במקומה מונח, אך אין היא יכולה לחרוג מן התחום שאליו היא מתייחסת."

על כן אינני מעבירה הבקשה לתגובת התובעת והנני דוחה אותה.

התיק ידון בבית משפט השלום בבאר שבע.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ו, 03 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.