תא"מ 4396-09-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' גת ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכבי הצדדים, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 שנהגה את רכב הנתבעים, להתקבל במלואה. אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 היות והוא לא נהג ברכב הנתבעים ולפיכך אין זיקת נזיקין כלפיו.

נתתי אמון בעדות נהג התובעת ואחיו. זו תאמה דברים שהללו סיפרו ביחס לרצף המהלכים שקדם לתאונה ודרך התרחשותה ולמעשה עדותם בנקודות קריטיות הקשורות בה לא נסתרו. גם תמונות נזק רכב התובעת שצורפו היום לתיק מחזקות את עמדת עדי התובעת לפיה דלת רכבם היתה פתוחה עובר לתאונה. כך ולשם המחשה, באחת מהתמונות ניתן לראות סמני שפשוף מקדימים לדלת שנפתחה, דבר המלמד שרכב הנתבעת בה במגע עם רכב התובעת לפני התאונה ולפני בכלל שנטען כי נפתחה הדלת לעברו. בתמונה אחרת ניתן להיווכח בסמני צבע אדום בגלגל הרכב, התואמים לצבע רכב הנתבעת 1 כעדות נוספת לכך שבין הרכבים התקיים מגע שאינו קשור במישרין לפתיחת דלת פתאומית. לנוכח סמני הנזק ברכב הנתבעת 1 בדופן ימין קדמי שלו, מלמד הדבר את אשר נטען על ידי עדי התובעת והוא שהנתבעת 1 ביקשה ברגע האחרון לחלץ עצמה מפגיעה בדלת רכבם ולכן סטתה שמאלה מנתיבה. העובדה שבתמונה מוגדלת נוספת ניתן לראות את פינתה התחתונה של הדלת כלפי חוץ מלמדת אף היא כי רכב הנתבעת ביקש לסטות שמאלה ברגע האחרון ותוך כדי כך נוצר מגע בינו ובין דלת רכב התובעת הפתוחה בפינת הדלת בלבד, שהרי אילו דלת רכב התובעת היתה נפתחת אל עבר רכב הנתבעת 1 בעת שזו היתה נוסעת במקביל לו וישר כעדותה, סביר והגיוני שהיינו חוזים בנזק אחר בדלת שכן בעת פתיחתה בא מרכז הדלת במגע עם הרכב ולא חלקה התחתון כפי הנראה בתמונות. זאת ועוד, טענת הנתבעת 1 לפיה רכב התובעת עמד בבליטה לכביש כפי הנאמר בעדותה כחיזוק לרשלנותו של זה, או להוכחה חלופית לאשמתו התורמת, הינה טענה חדשה שלא נמצא לה זכר בכתב ההגנה מטעמה אלא אך במסגרת כתב התביעה המאוחר שהגישה זו משהתביעה כאן הוגשה כנגדה ועל כן מהווה הדבר הרחבת חזית אסורה. באשר להגשת התביעה המאוחרת, הנתבעת 1 טוענת כי ביקשה לוותר על תיקון רכבה כיוון שחמלה על נהג התובעת בשל מצבו הרפואי. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, רכב הנתבעת 1 תוקן רק לאחר שהוגשה כנגדה תביעה זו וחודשים לאחר מכך הגישה זו תביעה בעצמה. לא ניתן להתעלם מרצף זמנים זה המלמד כי תיקון הרכב בסופו של דבר נועד לשם יצירת גיבוי הגנתי. שנית, מדובר בנזק לא מבוטל של כ-4,500 ₪ ועל כן לא ברור לי מה פשר החליטה הנתבעת 1 או למעשה אביה שהינו בעל הרכב, לוותר על זכותם לשיפוי ניכר שכזה מאת מי שלכאורה אחראי לו? שלישית, נהג התובעת מבוטח בביטוח צד ג'. על כן גם ברמת שיקולי החמלה היה זה לכל היותר נושא בהשתתפות העצמית של רכבו ואולי בהפסד הנחת העדר התביעות שלא היה זכאי לו אילו היה אחראי לתאונה.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת 1, תשלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 20,817₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 12.1.11, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדים מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.