תא"מ 43553-05-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' פז ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 4,130 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.07.2012 בין כלי רכב, מ"ר 24-149-10 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 95-540-68 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, עם הנמקה קצרה, ללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מאמין לגרסתה של נהגת רכב הנתבעות, אשר עדותה הותירה בי רושם מהימן יותר מאשר עדותה של נהגת רכב התובעת. מה גם שההיגיון שבקרות התאונה ומוקדי הנזק עולים בקנה אחד יותר עם גרסתה של נהגת רכב הנתבעות מאשר עם גרסתה של נהג רכב התובעת.

שעה שנהגת רכב התובעת הציבה את הרכבים המיניאטוריים ברגע המגע ביניהם, היא הציבה אותם באופן שלא יכול היה להיות מגע בין חזית אחורית של רכב הנתבעות לבין דלת הנהג ברכב התובעת.

שוכנעתי כי מוקד הנזק ברכב התובעת היה אך ורק בחלק האחורי השמאלי וכתוצאה מכך הפגוש האחורי זז ממקומו. בגין הנזק לפגוש האחורי שילמה הנתבעת לתובעת ועל כך אין חולק.

לא שוכנעתי כי נגרם כל נזק מעבר לכך על ידי רכב הנתבעות.