קיס נ' אפ. ויטה בע"מ ואח'

לפני תביעה לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 60,000 ₪ בגין הפליה אסורה בכניסה למועדון לילה, שעילתה מבוססת על חוק איסור אפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א -2000.

התובע עומרי קיס (להלן: "קיס") הוא אזרח ישראלי ממוצא ערבי, תושב פתח תקווה. ביום 22.5.13 פנה התובע בהודעה ליחצ"ן ומפיק מסיבות ושמו שלומי ששון (להלן: "ששון") ושאל היכן תתקיים מסיבה באותו הערב. ששון עדכן את קיס כי למחרת תתקיים הפקת ענק במועדון ה"פאשן בר" בתל אביב, מועדון בבעלות הנתבע 1 א.פ ויטה בע"מ (להלן: "המועדון"). למחרת בחצות לערך הגיע קיס למועדון האמור וביקש להיכנס. לאחר כשלושת רבעי שעה שבמהלכה לא הותרה כניסתו, עזב קיס את המקום.

טענות הצדדים

לטענת קיס הסלקציה בין הבאים למסיבה לא הייתה אקראית ואי הכנסתו למועדון הייתה בשל היותו ערבי או לחילופין בשל היותו כהה עור. לטענתו, המועדון בהגדרתו הוא מקום ציבורי וככזה חל עליו חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה").

קיס טוען כי הסלקטורית ידעה על שייכותו למגזר הערבי לאחר שביקשה ממנו תעודת זהות ושמעה את המבטא שבו דיבר. בנסיבות העניין טוען קיס כי התקיימו התנאים המקימים את החזקה הקבועה בסעיף 6 לחוק ולפיכך חזקה כי מניעת כניסתו הייתה שלא כדין, קיס תובע 60,000 ש"ח פיצויים ללא הוכחת נזק, ע"פ הקבוע בסעיף 5 לחוק.

לטענת הנתבעים 1 – 3, מלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה נגדם, מאחר שלטענתם באותו ערב המסיבה במועדון לא הייתה מטעמם ולא בהפקתם, והאחריות על הסלקציה בכניסה, והעסקתה של הסלקטורית עצמה היו כולן באחריות ששון אשר הפיק את האירוע. לטענתם, עם הגשת התביעה פנו אל קיס והציגו בפניו את ההסכם בין המועדון לששון וביקשו כי חלף הגשת התביעה נגדם תוגש זו נגד ששון. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' לששון ואף ביקשו מיוזמתם לצרפו כנתבע.

הנתבעים 1 – 3 דוחים את טענות האפליה גם לגופן. לטענתם, קיס הוא תובע סידרתי אשר הגיש עשרות רבות של תביעות דומות ומנסה לייצר הכנסה מתביעות אפליה. לטענתם, קיס מתנהג במזיד באופן שימנע את כניסתו למועדון תוך שהוא מנצל את החזקה הקבועה בסעיף 6 לחוק, חזקה לפיה נמנעה כניסתו שלא כדין כל עוד לא הוכח אחרת. לטענתם, שעה שהתובע הגיש את תביעתו כשנה וחצי אחרי האירוע ללא מכתב מקדים נמנעת מהם מראש האפשרות להתגונן כראוי מתביעתו.

הנתבעים טוענים כי בענייננו לא הועבר נטל הראיה לכתפיהם מאחר ולא הובאה כל ראיה לידיעה של הסלקטורית בדבר שייכותו של התובע לקבוצה מופלית. לטענתם, נקבע כבר בפסקי דין רבים כי השם עומרי קיס אינו נחזה להיות שם ערבי וכן כי מראה התובע עצמו אינו מסגיר את היותו ערבי. לטענתם, הצגת תעודת הזהות איננה מעידה על ידיעה כל שהיא בדבר זהותו של קיס מאחר והתובע לא הגיש את תעודת הזהות כראיה, ולא ניתן לדעת אם יש בה ראיה להיותו ערבי, כמו כן טוענים הנתבעים כי הסלקטורית עיינה בתעודת הזהות בחטף ובאותו אופן שעיינה בכל שאר תעודות הזהות.

התובעים טוענים גם אם הועבר לכתפיהם נטל הראיה יש לקבוע כי עמדו בנטל זה. לטענתם, התובע עוכב בכניסה למועדון מסיבות לגיטימיות והעובדה היא כי התבקש לשלוח מסרון לששון וסרב מוכיחה כי מלכתחילה לא היה בכוונתו להיכנס למועדון, אלא ליצור מצב שבו נמנעת כניסתו.

לטענת התובעים התובע עוכב מאחר שהתנהג באופן חריג, הגיע בגפו, התנהג באופן מוזר וטורדני תוך שהוא ממלמל לעצמו דברים ומצמיד מכשיר לפניה של הסלקטורית.

טענות ששון ביחס לטענות האפליה זהות לטענות הנתבעים וכמוהם הוא טוען כי העיכוב בכניסת התובע למועדון נבע מאופי התנהגותו והיה לגיטימי. עם זאת, בניגוד לטענות הנתבעים לפיהן ששון היה האחראי הבלעדי לכניסה למועדון, ששון טוען כי לתובעים השפעה על אופי המסיבות ואופי הנכנסים למועדון, ולטענתו עובדה היא שחברת השמירה סרה למרותם וביכולתה למנוע או להתיר כניסת אנשים נוספים. כמו כן טוען ששון כי העובדה שהנתבעים נהנים מרווחי המסיבה מוכיחה כי הם שותפים גם לאחריות ביחס לזהות הנכנסים.

דיון והכרעה