תא"מ 43476-01-15 רותם פז שרותי רכב (2002) בע"מ נ' תמם ואח'

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 21.5.14 בה היה מעורב רכב נהוג על ידי הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

לבית המשפט הוצג סרטון של מצלמה שהיתה מותקנת ברכב התובעת אשר תיעדה את התאונה בזמן אמת, ובו רואים בבירור כי רכב התובעת נוסע ישר בנתיבו ורכב הנתבעים סוטה בחדות ובפתאומיות שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובעת ואז מתרחשת ההתנגשות. לאור סרטון זה, אני קובע כי האחריות לתאונה היא על הנתבעים.

אשר לנזק, לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שהעריך את הנזק בסף 7635.78 ₪ ובסכום זה אף הוצאה חשבונית. כאן המקום לציין כי התובעת היא לא רק בעלת הרכב אלא גם בעלים של מוסך ולכן תיקנה את הרכב בעצמה, כאשר החשבונית כוללת עלות עבודות פנים, חוץ וחלפים. הטענה העיקרית של הנתבעת 2 היא כי החשבונית לא משקפת את הנזק בפועל שכן, לטענתה, מאחר והתובעת היא גם הבעלים וגם המוסך המתקן הרי שעלות התיקון בפועל נמוכה יותר מהסכום הנקוב בחשבונית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל וכי יש לדחות את טענות הנתבעת.

ביחס לעבודות הפנים המופיעות בחשבונית, הרי שבאופן אינטואיטיבי עולה הרושם הראשוני כי מאחר והתובעת מתקנת את הרכב שלה בעצמה הרי שתיקון זה אינו עולה לה כסף. רשום זה הינו שגוי כמובן. שווי העבודה שהושקעה בתיקון הרכב במונחים של זמן ועלות, הינו שווי שהתובעת יכולה היתה להשקיע בתיקון רכבים אחרים במוסך, של לקוחות אחרים. כלומר, הזמן שהושקע בתיקון רכבה שלה יכול היה להיות מושקע בעבודה על רכב אחר. זמן זה , יש לו שווי וערך והוא בר כימות. מכאן שלא ניתן לקבוע קטגורית כי אין התובעת זכאית לפיצוי רק בגלל שהיא תיקנה את הרכב שלה בעצמה.

לשם ההשוואה, תקנה 516(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 קובעת כי בעל דין שהוא עורך דין והוא טוען לעצמו, הוא גופו או באמצעות משרדו, יהא זכאי לשכר טרחת עורך דין ולשאר הוצאות המשפט שהיה מקבל אילו העסיק עורך דין. תקנה זו הגיונית והוגנת ועל כן נוהגים בתי המשפט לפסוק לעורכי דין שהם בעלי דין הוצאות, ואין יסוד לטענה כי הם אינם זכאים לשכר טרחה או להוצאות משפט מופחתות בהתבסס על כך שהם אינם משלמים שכר טרחה לבא כוחם (ראו, למשל: רע"א 4370/07 ד"ר יאלי הרן נ' חברת נתיבי איילון בע"מ). הדברים יפים, כמובן, בשינויים המחוייבים, גם לענייננו.

שאלה אחרת היא האם הסכומים הנקובים בחשבונית ביחס לעבודות הפנים משקפים את העלות האמיתית של העבודה שהושקעה או שמא ראוי כי הנתבעת תגבה מעצמה עלות עבודות נמוכה יותר. מצד אחד, וכפי שציינתי לעיל, הזמן המושקע בתיקון רכבה של התובעת בא על חשבון הזמן שיושקע בתיקון רכבים אחרים, ולכן אין לכאורה מקום לקבוע תעריף נפרד לתיקון עצמי, שכן התובעת מפסידה בכך שבגלל הזמן שהושקע בתיקון רכבה היא לא יכולה היתה לקבל לטיפול רכב אחר של לקוח כלשהו; מצד שני, ייתכן כי בעלות העבודה טמון גם מרכיב של רווח למוסך התובעת (נוסף על תמחור עלות העבודה נטו עצמה) כך שאין מקום כי התובעת תגבה רווח זה מעצמה. אלא שלטעמי מדובר בעניין שבעובדה הטעון הוכחה, ועל הנתבעת המבקשת לסתור את החשבונית מוטל הנטל להוכיח את הטענה. התובעת יצאה ידי חובתה בכך שצירפה חשבונית וחוות דעת לכתב התביעה. היה על הנתבעת לזמן את השמאי ואת בעלי התובעת כדי לברר כיצד העריך השמאי את עלות העבודה, האם לקח בחשבון כי מדובר בתיקון במוסך השייך לתובעת עצמה, האם כלל ידע על כך, האם בכלל צריכה להיות לכך השפעה, כיצד מתמחרת התובעת עצמה את עלויות העבודה והאם תיקון עצמי עולה לה פחות, וכדומה. מאחר והנתבעת לא פעלה כן, הרי שלא הרימה את הנטל לסתור את האמור בחשבונית ובחוות הדעת. הדברים יפים גם לסעיף עבודות החוץ שבחשבונית: האם העלות המופיעה היא עלות נטו ללא מרכיב רווח של הגורם המבצע את עבודות החוץ, האם המחיר הינו לאחר הנחה וכו'.

באשר לעלות חלקי החילוף, הרי שגם כאן עולה שאלה דומה: האם עלות החלפים היא העלות בה רכשה התובעת אותם או שמא העלות הנקובה היא עלות שיש בה גם רווח נטו לכיס התובעת. גם כאן מדובר בעניין שבעובדה ועל הנתבעת היה לזמן לעדות את בעלי התובעת כדי לנסות לברר את העניין כמו גם שיכולה היתה לדרוש במסגרת הליך גילוי מסמכים שהתובעת תפרט באיזה עלות קנתה כל חלק המופיע בחשבונית.