תא"מ 43462-09-16 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' רובין ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד, נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 2.3.2016 ברח' טרומפלדור בחיפה.

המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה ולאחריות להתרחשותה, כשכל צד מגלגל את האחריות למשנהו.

2.לטענת התובעת בתיק העיקרי, בעת שרכב מס' רישוי 91-688-54 של התובעת (להלן: "רכב התובעת") פנה שמאלה לרחוב טרומפלדור, רכב מס' רישוי 66-447-78 (להלן: "רכב הנתבעות") סטה מנתיבו לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו.

מנגד לגרסת הנתבעות בתיק העיקרי (והתובעת שכנגד) בעת שרכב הנתבעות הוסע בנתיב האמצעי בדרך עם שלושה נתיבי נסיעה, הגיח לפתע רכב התובעת מצד שמאל, סטה והתפרץ לתוך הנתיב האמצעי של רכב הנתבעות ופגע בו לכל אורכו בצד שמאל.

3.בדיון שהתקיים העידו נהגות כלי הרכב של הצדדים, הוגשו טפסי ההודעה של הנהגות ותמונות הנזק של כלי הרכב. בתום פרשת הראיות סיכמו באי כוח הצדדים בעל פה, ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה

4.על תובע, בבחינת המוציא מחברו, מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובע כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. בהקשר לנטל השכנוע נקבע בפסיקה כי "... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 (2003)). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598).

במקרה דנן מדובר בתביעות הדדיות ובגרסה מול גרסה. משכך, יש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

5.שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות על נהגת רכב התובעת. אבהיר טעמי;

6.התאונה בין כלי הרכב מתרחשת ברחוב טרומפלדור בחיפה. מהעדויות עולה כי שתי הנהגות הגיעו לרחוב טרומפלדור, לאחר שרכב התובעת פונה שמאלה בצומת ורכב הנתבעות פונה ימינה. בכיוון נסיעת רכב התובעת, לפני הפנייה שמאלה, יש מופע רמזור. רכב הנתבעות פונה ימינה לרחוב טרומפלדור מנתיב השתלבות, כשבכיוון נסיעתו תמרור האט ותן זכות קדימה (ראו עדות נהגת רכב הנתבעות בעמ' 4 שו' 21-26). נהגת רכב התובעת העידה כי לפני שפנתה שמאלה, רכב התובעת היה בעצירה בנתיב השמאלי בשל מופע רמזור אדום (עמ' 2 שו' 4), ואילו נהגת רכב הנתבעות אישרה כי רכב הנתבעות ביצע פניה ימינה בנסיעה רצופה אל הנתיב האמצעי ברחוב טרומפלדור, בשל חסימת הנתיב הימני על ידי אוטובוס שהיה בעצירה בתחנת האוטובוס בנתיב הימני (עמ' 4 שו' 6-7 ועמ' 5 שו' 4). עם זאת, לא ראיתי לקבל את הטענה כי התאונה מתרחשת אגב פנייה רחבה ימינה של רכב הנתבעות וסטייתו אגב כך לנתיב נסיעת רכב התובעת, כגרסת התובעת ומהתרשמותי מהעדויות והראיות ראיתי להעדיף את גרסת נהגת רכב הנתבעות שרכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעות.

7.נהגת רכב התובעת העידה כי כמה שניות לאחר שרכב התובעת פנה שמאלה, ארעה התאונה (עמ' 2 שו' 7), כשלדבריה רכב התובעת כבר השתלב ברחוב טרומפלדור (עמ' 2 שו' 14). אליבא עדות נהגת רכב הנתבעות, בעת שרכב התובעת פנה ימינה לנתיב האמצעי והתיישר בנתיב הנסיעה, הכביש היה פנוי (עמ' 4 שו' 15) והתאונה מתרחשת לאחר שרכב הנתבעות נוסע 100-150 מטר בנסיעה ישרה ברחוב (עמ' 4 שו' 13). לגרסת שתי הנהגות אפוא, כלי הרכב של הצדדים השתלבו לרחוב והתיישרו בנתיבם, כך שלא ניתן לכרוך את התרחשות התאונה בין כלי הרכב, למהלך הפנייה של מי מכלי הרכב אל רחוב טרומפלדור.

8.עם זאת, מוקדי הנזק בכלי הרכב תומכים במסקנה כי רכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעות מימינו, כגרסת נהגת רכב הנתבעות.

בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק לאורך צד ימין, כאשר דלת אחורית ימנית, דלת קדמית ימנית, כנף קדמי ימני, מראה צד ימין ופנס צד ימין ניזוקו. על פי התמונות שהוצגו, רכב התובעת נראה עם סימני חיכוך לאורך צד ימין מהכנף הקדמית לדלת אחורית, כאשר זכוכית המראה נראית שלמה וכיסוי בית המראה בצד ימין של הרכב נראה עם סימני פגיעה בחלקו החיצוני. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה שכנגד, רכב הנתבעות ניזוק בכנף קדמי שמאלי, בצד שמאל של הפגוש הקדמי ובפנס ראשי שמאלי. בתמונות שהוצגו, נראה רכב הנתבעות עם סימני פגיעת פח בכנף קדמי שמאלי, סימני חיכוך בפגוש מצד שמאל ותלישת הפגוש הקדמי. לא נראים סימני נזק בחזית רכב הנתבעות. מוקדי נזק אלה מסתברים עם סטיית רכב התובעת ימינה לעבר רכב הנתבעות, לאחר שכלי הרכב השתלבו ברחוב ומכאן סימני החיכוך בכנף קדמית שמאלית ברכב הנתבעות ותלישת הפגוש בצד שמאל של הרכב מכיוון הכנף לפנים, ומנגד סימני החיכוך מהכנף הקדמית ימנית ברכב התובעת לאחור וסימני הפגיעה בחלק החיצוני של כיסוי בית המראה ברכב התובעת, ללא סימני פגיעה בזכוכית בית המראה, כפי הנראה בתמונות כלי הרכב שהוצגו.

9.נהגת רכב התובעת הדגימה את התאונה כמגע בין החלק הקדמי שמאלי של רכב הנתבעות לחלק הימני קדמי של רכב התובעת (עמ' 2 שו' 10-11). לדברי נהגת רכב התובעת בעדותה הראשית, רכב התובעת נעצר לאחר המגע בין כלי הרכב, וכדבריה: "כמה שניות אחרי הפניה שמעתי בום, עצרתי..." (עמ' 2 שו' 7). אילו רכב הנתבעות סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ורכב התובעת נעצר, סביר יותר שהייתה פגיעה נקודתית בחלק הקדמי של רכב התובעת ולא פגיעה נמשכת לאורך צד ימין, ולא סביר שברכב הנתבעות היה נתלש הפגוש הקדמי מצד שמאל, כפי שארע.

10.רק בחקירתה הנגדית הוסיפה נהגת רכב התובעת כי רכב התובעת התקדם מעט בנסיעה לאחר התאונה (עמ' 3 שו' 3). סטייה של רכב הנתבעות במקרה זה, כשנהגת רכב התובעת מדגימה את מגע כלי הרכב כך שהחלק הקדמי ברכב הנתבעות צמוד לחלק הקדמי ימני ברכב התובעת הייתה מתאפיינת בסימני פגיעה בחלק הקדמי ימני של רכב התובעת, ולא סביר שהיו נראים סימני פגיעה לאורך חלקו האחורי של רכב התובעת (כנף אחורית ודלת אחורית) כפי שנראו.

11.תמיכה נוספת בהעדפת גרסת נהגת רכב הנתבעות יש באישורה של נהגת רכב התובעת כי לאחר התאונה היא התנצלה. ההסבר של נהגת רכב התובעת לכך: "אני חושבת שמתוך נימוס התנצלתי, לא קיבלתי בכלל את מה שהיא אמרה לי באותו רגע, היא כעסה שפגעתי בה, אמרתי לה שברגע שפניתי שמאלה לא הייתה לי אפשרות לראות אותה, לא הסכמתי שהיא כועסת ושאני אשמה" (עמ' 3 שו' 12-14) אינו בבחינת התנהגות סבירה האופיינית למי שטוען שהרכב האחר סטה לנתיבו.

12.תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".