תא"מ 43256-08-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ממסטבלוב ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 10,896 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.09.2013, בין כלי רכב, אופנוע, מ"ר 21-840-79 (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מ"ר 87-707-07 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג האופנוע, שהייתה בלתי קוהרנטית ובעלת סתירות מהותיות.

תחילה העיד נהג האופנוע כי בעודו נוסע בכביש הבחין ברכב שיוצא מחניה מצד הכביש לתוך נתיב הנסיעה של האופנוע (עמ' 1, שורות 20-19 לפרוטוקול). לאחר מכן הוא מעיד כי כשראה את רכב הנתבעות שמע את "הבום" (עמ' 1, שורה 21 לפרוטוקול). מדובר בסתירה מסוימת בגרסתו של נהג האופנוע. לא ייתכן כי הרגע שבו הוא הבחין ברכב הנתבעות הוא רגע הפגיעה. בהנחה שרגע ההבחנה ברכב הנתבעות הוא רגע הפגיעה הרי שסביר ביותר להניח כי נהג האופנוע לא נתן דעתו למצב הכביש מלפניו ולא היה ער מספיק למתרחש בכביש.

לא זאת אף זאת, בהמשך עדותו אומר נהג האופנוע כי כשראה את רכב הנתבעות זה היה מרחק של עשרה מטרים ביניהם (עמ' 2, שורות 4-3 לפרוטוקול). כך שלא ברור מה מנע ממנו לבלום את רכבו ובכך למעשה למנוע את התאונה.