תא"מ 43252-07-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' עאבדין ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש בסך של 52,554 ₪, שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 30/11/14.

התאונה אירעה בכביש המחבר את כיכר אדם לשכונת א-רם שבצפון ירושלים. אין חולק על כך שהנתבעת התנגשה ברכב התובעת מאחור והדפה אותו על כלי רכב שהיה לפניו, ברם התובעת טוענת כי היא לא התרשלה כיוון שהיא איבדה את השליטה על רכבה כתוצאה מכך שמתפרעים יידו עליה אבנים.

כאשר מזיק טוען שהוא איבד את השליטה ברכבו עליו להוכיח שהוא נהג ברכב באופן סביר עובר לתאונה, ושלא הייתה לו שליטה על הנסיבות שגרמו לתאונה (ראו – א. סומך "תאונות פח ושיבוב רכב" עמ' 118 ואילך). במקרה שלפניי מתמקדת המחלוקת בין בעלי הדין בשאלה האם אכן נזרקו אבנים על הנתבעת, ואין טענה שהנתבעת לא נהגה כשורה עובר לתאונה.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר שהוגש אני קובע כי אין ספק שעובר לתאונה התרחש במקום התאונה אירוע של יידוי אבנים. הדבר עולה מהודעת נהג התובעת במשטרה (ת/1), שם הוא מציין כי לאחר שהגיעו כוחות מד"א וצה"ל למקום: "התחילו צעירים ביידוי אבנים...". אמנם בהודעת נהג התובעת נטען שיידוי האבנים החל לאחר התאונה, ברם טענה זו איננה מתיישבת עם דבריו בישיבת ההוכחות, לפיהם לאחר התאונה הוא בירר עם החיילים מדוע היה פקק תנועה באזור, ואלו השיבו לו שיידו עליהם אבנים (עמ' 3 ש' 24-20). ויודגש, נהג התובעת העיד שהפקק החל לפני שהוא הגיע למקום התאונה (עמ' 1 ש' 27-20), כך שברור מדבריו שיידוי האבנים החל לפני התאונה. מסקנה זו מתחזקת גם מדברים נוספים שאמר נהג התובעת , לפיהם המחסום שהציבו החיילים לא היה מחסום רגיל, אלא מחסום יזום (עמ' 3 ש' 23). ולבסוף, נהג התובעת לא שלל את האפשרות שאכן יידו אבנים גם על הנתבעת שנסעה מאחוריו (עמ' 3 ש' 25-24).

אשר על כן, אני מאמין לעדות הנתבעת לפיה היא אבדה את השליטה ברכבה לאחר שיידו עליה אבנים.

אני ער לכך שניתן היה לצפות מהנתבעת להביא ראיות טובות יותר להוכחת העובדה שהמתפרעים זרקו אבנים על רכבה, ולא רק זרקו אבנים באופן כללי. כך, למשל, הנתבעת לא הגישה כראיה תמונות של מכוניתה, או את עדותה במשטרה. ובכל זאת, לנוכח העובדה שהוכח כי היה יידוי אבנים במקום התאונה, אני מאמין לנתבעת שגם עליה יידו אבנים, ושבשל כך היא איבדה את השליטה על רכבה.