איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עירית אור יהודה

בפניי תביעת תחלוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין נזק שנגרם לרכב שבוטח על ידה מבור שנפער בכביש שמצוי בשליטה ובאחזקה שוטפת של הנתבעת.

טענות הצדדים

1.בתביעה שבפניי טוענת התובעת, כי ביום 17/1/15 בשעה 18:30 בקירוב נסע הרכב המבוטח על ידה בנתיבו ונקלע לתוך בור בכביש שהיה מכוסה מים ושלא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד. המבוטח הודיע לעירייה על האירוע ואף זומנה משטרה למקום. לאחר האירוע כיסתה העיריה את מקום המפגע. כתוצאה מהאירוע ניזוק הרכב, כמפורט בחוות דעת השמאי המצורפת לכתב התביעה. בהתאם לכך, פיצתה התובעת את מבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בסך של 10,947 ₪. לטענת התובעת, האירוע אירע בשל רשלנותה של הנתבעת ביחס לכביש הנתון לשליטתה ואחזקתה המלאה.

2.הנתבעת מכחישה את אחריותה לאירוע הנטען על ידי התובעת. לטענתה, אין העיריה חבה באחריות מוחלטת לכל מפגע או תאונה המתרחשת בתחומה וכי חובת זהירות לא מוטלת כל עוד שמדובר בסיכונים סבירים אשר החיים והתנהלותם של דברים לוקחים את קיומם בחשבון. ככל ונפער בור הרי שמדובר באירוע חיצוני פתאומי שאין העיריה יכולה לבדוק בכל עת נוכח שטחה הגדול. העיריה פועלת מיד כאשר היא מאתרת או מדווחת על מפגע של ממש. ביחס לאירוע הנטען, לא היה לעיריה מידע בזמן אמת לקיומו של מפגע וזאת למרות פעילותה הסבירה בפעילות השוטפת. יתר על כן, למבוטח התובעת רשלנות תורמת משמעותית העולה כדי 100% משיעור הנזק, לנוכח נסיעה מהירה ו/או לא זהירה בהתחשב בתנאי הדרך ו/או מזג האוויר.

דיון והכרעה

3.בדיון ההוכחות שנערך בפניי ביום האתמול, הציגה ב"כ התובעת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בתביעה שהגישו המבוטחים בעצמם כנגד הנתבעת, ולפיו הגיעו הם להסכמה בדבר תשלום למבוטחים. לטענתה, המדובר בהשתק פלוגתא מכח מעשה בית דין. לטענה זו התנגד ב"כ הנתבעת. בהחלטתי במעמד הדיון, הובהר, כי בהתאם להלכה הפסוקה, טענה למעשה בית דין יש להעלות בהזדמנות הראשונה ולא בדיון ההוכחות, ומשכך אין מקום לקבלת הטענה בשלב זה של הדיון, הגם שאין ללמוד מן ההחלטה שצורפה כל קביעה פוזיטיבית ביחס לאחריות הנתבעת לנזק הנטען, ובשל כך נשמעו בפניי עדויות הצדדים כסדרם וכפי שנקבע מלכתחילה.

4.מטעם התובעת העיד הנהג ברכב, אשר לטענתו נסע הוא במהירות 40 קמ"ש ברחוב באזור התעשיה במקום חשוך יחסית בזמן שהיה גשום והרבה שלוליות במקום, ולפתע נכנס לבור עמוק בכביש שבו לא הבחין הוא והרכב חטף חבטה רצינית שגרם לגלגלים להתפוצץ. לטענתו, מהירות נסיעתו היתה בהתאם לתנאי הדרך.

עד ההגנה, שהינו מנהל מחלקת שפ"ע בנתבעת, ציין כי שברגע שקיבל את הפניה מהמוקד טיפל הוא במפגע. לטענתו, המקום אינו חשוך, יש תאורה במקום וזה מתאים לנסיעה רגילה. וכמו כן, הבור נוצר מגשמים וזה דבר שקורה תמיד אחרי הגשמים בכל הכבישים בכל המדינה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי להורות על קבלת התביעה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. אמנם, בהתאם להלכה הפסוקה, לנתבעת, כעיריה, חובת זהירות מושגית ביחס לתחזוקת הכבישים הנתונים לאחריותה ושליטתה המלאה. אך יחד עם זאת, כטענת ב"כ הנתבעת, אין חובת הזהירות הקונקרטית חלה ביחס לסיכונים סבירים אלא אך ביחס לסיכונים בלתי סבירים. השאלה הנשאלת ביחס למקרה דנן הינה: האם הבור שנפער בכביש הינו סיכון סביר או שמא בלתי סביר לפעילות אנוש מקובלת? התשובה לשאלה זו תגזר מכוח נסיבות העניין הרלוונטיים, כפי שעלה מעדויות הצדדים. ובהתאם לכך תינתן אף התשובה לשאלה האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק הספציפי שנגרם לרכב המבוטח כתוצאה מהבור שנפער בכביש. מעדויות הצדדים עלה, כי אין מחלוקת ביחס לטענה כי שלושת הימים שקדמו לאירוע התאונה היו ימים גשומים באופן רצוף. לטענת עד הנתבעת, הבור נפער כתוצאה מגשמים וכי תמיד זה קורה אחרי הגשמים בכל הכבישים בכל המדינה. טענה זו, הינה טענה ספקולטיבית של עד הנתבעת, ואין היא מתבססת על כל נתון או ראיה חיצונית מתאימה, והיא נטענת על ידי עד שאינו עד מומחה לעניין כלל. לפיכך, אין מקום לקבלה. יתר על כן, נראה לבית המשפט כי טענה זו אינה סבירה כלל וכלל, שכן נדמה שאין זה יתכן כי גשמים שירדו על הכביש, אף אם בכמויות גדולות וברצף, יפערו בור עמוק שכזה בכביש אספלט. באופן כללי, נראה לבית המשפט כי אין זה סביר כי בור עמוק יפער בכביש בו נוסעים רכבים בשגרה, ועל כן, אין לומר כי המדובר בסיכון סביר, כי אם ההיפך הוא הנכון. בור שכזה בכביש שמיועד לנסיעת רכבים אינו סביר והוא מהווה סיכון בלתי רגיל ובלתי טבעי לרכבים שאמורים לנסוע במקום. מבחינה זו, הנהג הסביר לא יכול לצפות כי במקום כלשהו בכביש יפער בור כתוצאה מגשמים או בכלל, ובמיוחד לא בעומק כזה שיגרום לנזק משמעותי לרכב. לפיכך, ניתן לקבוע, כי לנתבעת, כעיריה האחראית על הכביש הנדון, אף חובת זהירות קונקרטית ביחס לנזק הספציפי שהתרחש והיה עליה לצפות את התרחשותו. הדבר מתחזק נוכח עדותו של עד הנתבעת, אשר טען כי הדבר תמיד קורה אחרי גשמים, בכל הכבישים, ומכאן שזה יכול היה לצפות ואף צפה בפועל את אפשרות התרחשותם של נזקים שכאלה בכבישי העיר.