תא"מ 42926-02-14 עירית אופקים ואח' נ' אברמוב ואח'

בפני בקשת התובעת למחוק את התביעה נגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות.

הנתבעת 1 ו-2 הן אם ובת בהתאמה, שעלו ככל הנראה יחד לארץ ומספרי הזהות שלהן דומים. ההבדל היחד בין מספרי הזהות הוא שתי הספרות האחרונות שאצל האם הן 89 ואצל הבת 95.

ככל הנראה הבת השתמשה בתעודת הזהות של האם על מנת לחתום על חוזה שכירות עם צד ג' (המשכיר) והשתמשה בתעודת זהות מזוייפת זו ובחוזה זה על מנת לרשום את עובדת היות אמה המחזיקה בדירה של המשכיר לעניין חובות ארנונה ומים.

אכן התובעת תבעה בתחילה את האם על אי תשלום חובות ארנונה.

בדיון שנערך בבקשת הרשות להתגונן בו טענה האם עובדות אלה, ניתנה רשות להתגונן ולאחר מכן תיקנה התובעת את כתב התביעה כך שהוסיפה לה גם את הבת אך לא הסירה את שמה של האם.

בכתב התביעה המתוקן היא גם לא ביצעה הפרדה בין השתיים וכל שטענה היה שהנתבעות החזיקו/הפעילו נכס בתחום שיפוטה של התובעת (ולא שילמו את חובותיהן).

רק לאחר הגשת כתב ההגנה ובפרט כתב הגנתו של צד ג', משכיר הדירה, הגישה התובעת בקשה למחיקת הנתבעת 1, האם.

הסבה שניתנה למחיקה, בשעה זו, היתה כתב ההגנה של הנתבעת 1.

כעת מבקשת התובעת שנפטור אותה מתשלום הוצאות בטענה כי מדובר בכספי ציבור שיש לנקוט משנה זהירות טרם הפגיעה בהם וכי אפילו האם עצמה, בכתבי הטענות שלה, נוקטת בשמה של הבת תוך שהיא משתמשת במספר הזהות שלה עצמה.

.

ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת לא נקטה משנה זהירות לוודא כי מי ששוכר את הדירה הוא מי שרשום בספריה, כי הפגינה אדישות כלפיה וכי כתוצאה ממעשיה נגרמו לנתבעת 1 טרדות רבות ועגמת נפש.

בתא (מחוזי ת"א) 2469/01 1. בני רוקח ואח' נגד בנק איגוד לישראל בע"מ, צוטט ע"א 593/81 לפיו:

"בבוא בית המשפט לקבוע מסמרות לענין קביעת קיומה של חבות בעוולת הרשלנות, אין הוא פועל בדרך שרירותית אלא מאזן בין אינטרסים שונים... השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בסוגיה זו הם רבים ומגוונים, ... (א) מה היתה ההסתברות שהנזק יארע? (ב) מה היו עשויות להיות ההוצאות הכרוכות במניעת הסיכון? (ג) מה מידת רצינותו של הנזק או הפגיעה שהיו צפויים? (ד) מהו הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון? (ה) מי היה בעמדה הטובה ביותר כדי למנוע את הסיכון? (ו) מי הפיק את התועלת הרבה ביותר מהפעילות שגרמה לסיכון? (ז) מהי רמת הזהירות שאנשים אחרים היו נוקטים בה בדרך כלל לגבי סיכונים דומים? (ח) האם דרושה, בנסיבות אלה, על פי חוק חרות רמת זהירות פרטיקולרית? מובן שאין זו רשימה סגורה של שיקולים וניתן להוסיף או לגרוע מהם לפי נסיבות הענין.”

במלים אחרות על ביהמ"ש לשקול את חלוקת הסיכון ולחייב בסיכון זה מי שבידו הדרך הטובה ביותר להמנע ממנו.

במקרה הנוכחי - לכאורה - היות שמדובר במערכת יחסים בין אמא לבת, דומה כי האם יכלה לדעת שבתה "מועדת לפורענות" ולנקוט אמצעי זהירות על מנת שתעודות הזהות שלה, שיקים וכרטיסי אשראי לא יפלו לידי בתה. אך תנאי לכך הוא שהיא ידעה כי בביתה מסתובב "שור מועד" העלול להכשיל אותה כפי שהכשילה אותה בתה הנתבעת 2.

אין לנו אינדיקציה מכתבי הטענות והבקשות שהוגשו בתיק זה עד כה כי האם ידעה על תעלולי בתה. נשאלת השאלה האם אמורה היתה לדעת. גם דבר זה לא ידוע לנו. הבת ילידת 1982 ואיננה קטינה.

לעומתה משכיר הדירה והעירייה יכלו לבצע פעולה פשוטה של זיהוי הנתבעת 2 באמצעות השוואת התמונה הנמצאת בתעודת הזהות שלה עם פניה, וזאת בעת חתימת החוזה ובעת רישומה כמחזיקה בעירייה, בהתאמה.

על כל פנים בעניין זה לא התנהלו הוכחות והעירייה כיום לא מטילה על האם ולו בדל של אחריות למעשי בתה שכן אחרת לא היתה מבקשת למחוק אותה מכתב התביעה.