תא"מ 42863-10-13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' צינקי ואח'

מונחות בפני תביעה עיקרית ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים אשר אירעה ביום 5.2.13 ברח' רמתיים בהוד השרון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 87-762-35 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 27-440-14 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא נהג התובעת באחריות בשיעור של 85% ואילו נהגת הנתבעים תישא באחריות בשיעור של 15%.

עדותם של נהגת הנתבעים ושל בן זוגה, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה קוהרנטית וברורה. שניהם העידו, כי ראו את נהג התובעת בנסיעה, מנסה להשתלב בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעים, וכי נהגת הנתבעים צפרה לו להזהירו. לדבריהם נהג התובעת המשיך בניסיונו להשתלב בנתיב נסיעת רכב הנתבעים וכך נגרמה התאונה.

עדותו של נהג התובעת לא זו בלבד שלא הפריכה את גרסת הנתבעים, כי אם איששה חלקים ממנה. נהג התובעת העיד, כי היה בנתיב ההשתלבות, לאחר שביקש לקחת עיתון מעמדת חלוקה. הוא אישר, כי היה על גבי נתיב ההשתלבות, בסמיכות למדרכה, ליד תחנת האוטובוס. כמו כן אישר, כי רכב הנתבעים נסע בנתיב שמשמאלו. נהג התובעת הצביע על מקום התאונה בתמונות המקום (נ-3) כמקום בו מסתיים נתיב ההשתלבות בו היה.

אמנם נהג התובעת טען, כי עמד בעת התאונה, וכי רכב הנתבעים סטה לכיוונו. ברם הנני מתרשמת כי הסבר זה פחות מסתבר מן הבחינה ההגיונית. נהג התובעת העיד, כי רכב התובעת היה בסוף נתיב ההשתלבות בעת התאונה. נהג התובעת הסביר את מיקום רכבו בסוף נתיב ההשתלבות בכך שמחלק העיתונים עמד שם, ברם הסברו זה בלתי משכנע, שכן דווקא המדרכה הסמוכה למקום בו היה רכב התובעת אינה מרוצפת, ואינה נחזית על פניו כמקום הגיוני בו יעמוד מחלק העיתונים, כעולה מתמונות המקום (נ-3).

יתר על כן, מצאתי סתירות בעדות נהג התובעת בכל הנוגע לנקודת הזמן בה התרחשה התאונה. בתחילה טען, כי התאונה התרחשה לאחר שכבר אסף את העיתון ממחלק העיתונים, ובלשונו: "הייתי בשלב שבדיוק באותה דקה קיבלתי את העיתון כי אני זוכר שהוא הגיש לי את העיתון קיבלתי את המכה" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 24-35). בהמשך העיד, כי אינו זוכר אם כבר קיבל העיתון או לא, ובלשונו: "לא זוכר בדיוק אם קיבלתי או אמרתי לו תביא לי" (עמ' 3, שורה 16).