חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' קאסם

1.בפני תביעה כספית, בסך 4,059 ₪, שעניינה תשלום עבור טלפוניה סלולרית. התביעה התחילה דרכה בהוצאה לפועל (תיק 516744-11-14); הנתבע הגיש התנגדות; רשות להתגונן ניתנה בהסכמה; והתקיימה ישיבת הוכחות.

2.בקליפת אגוז, התובעת טוענת כי הנתבע רכש ממנה מחשב ולא שילם את תמורתו, ואילו הנתבע מכחיש את העסקה, וטוען כי מאן דהוא אחר התקשר עם התובעת תוך נטילת שמו.

3.לכתב התביעה צורף דף פירוט החוב, וכן מסמך, הנושא כותרת "בקשה לרכישת מחשב נייד", והכולל 2 עמודים, הראשון ערוך בצורת טופס, שבו מתנוסס שמו של הנתבע ומס' תעודת הזהות שלו, ואילו שם המשתמש הנקוב הוא "RRAID", ומס' הטלפון הנייד הוא לא של הנתבע (לטענתו); ואילו השני, הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע, נושא כותרת "ביטול עסקה" (אשר לפי גודל האותיות והשוואתן לעמוד הראשון ניכר כי מדובר בכותרת משנה ולא בכותרת ראשית של מסמך נפרד).

4.בהתנגדות טען הנתבע כי מדובר בשני מסמכים – האחד לרכישת מחשב, שאינו חתום כלל, והאחר לביטול עסקה, שאינו מקים חבות, אולם ממילא אינו חתום על ידו. כפי שכבר ציינתי, לטעמי הדבר מובן מאליו כי מדובר במסמך יחיד, ועל כן בהמשך פסק-הדין אתעלם מהטענות שהועלו, ושבו והועלו, לעניין היות העמוד השני מסמך נפרד, ואתמקד רק בטענת הנתבע, כי לא הוא שחתם על הטופס, ולא הוא שרכש את המחשב הנייד.

5.לאחר שניתנה רשות להתגונן, הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית של הגב' בתאל מנשרוף (להלן – "מנשרוף"), אשר העידה מתוך מסמכי התיק, באשר אינה מעורבת אישית בעסקה. לפי התצהיר, נרכש המחשב ביום 15.2.2010 (על פי המסמך שצורף לכתב התביעה), והוא נמסר לנתבע ע"י שליח ביום 17.2.2010 (צורפה תעודת משלוח חתומה, אשר בשוליה צוין "להתקשר חצי שעה לפני, אפשר לדבר עם רעיד").

6.עוד על פי התצהיר, לא שולם תשלום כלשהו מתוך 36 התשלומים עפ"י ההסכם, והחוב הועבר לגבייה. ביום 5.10.2010 התקשר הנתבע לב"כ התובעת והזדהה, והציע לשלם את החוב, בלא להעלות טענת זיוף. הושג הסדר, וביום 10.10.2010 אף שולם סך 1,068 ₪ בבנק הדואר על החשבון החוב. משלא הגיע תשלום נוסף, ובחלוף זמן, נפתח תיק ההוצאה לפועל (בנובמבר 2014), וביום 2.2.2015 שב הנתבע והתקשר לב"כ התובעת וביקש לקבל מסמכים על אודות החוב, בלא להעלות טענת זיוף.

7.אף הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, בו חזר על טענותיו, והוסיף כי אינו חתום על מסמך כלשהו מנספחי תצהירה של מנשרוף, כי לא קיבל כל משלוח, וכי לא שוחח עם מי מטעם התובעת או באי-כוחה.

8.מנשרוף נחקרה, ואישרה, כי מסמך הרכישה אינו כולל את פרטי העסקה, באשר אלה סוכמו טלפונית. הוא טענה כי השיחות מוקלטות, אך מאחר שמדובר בשיחה שחלפו 7 שנים מיום שהתנהלה, אין עוד חובה לשומרה במאגרי המידע של התובעת. היא לא ידעה לספר מיהו הנציג ששוחח עם הנתבע בעסקת המכירה. היא לא ידעה להסביר מיהו אותו "רעיד" הנזכר בתעודת המשלוח, וטענה שלא נדרשה לזמן לעדות את הנציג שביצע את המכירה או את השליח שמסר את המחשב.

9.היא הסבירה, כי מבחינת התובעת, הנתבע הוא הלקוח, באשר הזדהה בשמו ובמספר תעודת זהות, קיבל טופס הזמנה בפקס והחזירו חתום, ומסר גם אמצעי תשלום. הגם שאישרה שהאזינה להקלטות של שיחות בהן פנה הנתבע, כמתואר בתצהירה, אמרה שלא מצאה לנכון לצרף את ההקלטות לתצהיר, אלא רק את התרשומות המתעדות את הפניות. באשר לאמצעי התשלום הסבירה כי הנהלים הם שהנציג מוודא את נכונות אמצעי התשלום, ואף ידעה לנקוב ב-4 הספרות האחרונות של כרטיס האשראי שנמסר. עם זאת, לא היה בידיה תיעוד המאמת את וידוא הפרטים. היא גם אישרה כי לא ניתן לדעת מי ספציפית ביצע את התשלום בסך 1,068 ₪ בבנק הדואר בשעתו.