תא"מ 42843-07-15

הבקשה הועברה לעיוני במסגרת תורנות מחוזית.

המבקשת הגיש כנגד המשיבים תביעה כספית על סך כ-25 אלף ₪. על פי כתב התביעה, לא פרעה המשיבה 1 את חובה למבקשת בגין מוצרים שסופקו לה, ואילו המשיב 2 הינו ערב אישית לחובות המשיבה 1.

בו ביום בו הוגש כתב התביעה הוגשה בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב 2. בבקשה ובתצהיר התומך בה מציינת המבקשת כי המשיב 2 מסר לעובד המבקשת כי "במידה ויגיעו מים עד נפש, יקום ויברח לצרפת ממנה הגיע", ובהתאם – קיים אצל המבקשת חשש ממשי כי הוא עושה פעולות לשם עזיבתו את הארץ ואף ירד למחתרת ולא ניתן להשיגו.

לא מצאתי בבקשה ובמצורף לה כל התייחסות לשאלת קיומם של נכסים של המשיבים אשר יוכלו להבטיח את החוב הנטען.

בבוא בית המשפט לשקול מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, עליו לבדוק קיומם של היסודות למתן הצו על פי האמור בתקנות 362 ו-384 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, כדלקמן:

• קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה; ב. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר כי הנתבע עומד לצאת את הארץ; ג. היציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת; ד. העדרו של הנתבע מן הארץ עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.

• כמו כן, על ביהמ"ש לשקול שיקולי יושר ולבחון את מאזן הנוחות. הנטל להוכחת קיומם של היסודות למתן הצו מוטל על מבקש הצו, התובע.