תא"מ 42681-12-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' בדש ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 01.06.2014, בין כלי רכב, מ"ר 93-994-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 48-680-18 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, בלתי מהוססת, התיישבה עם ההיגיון והשכל הישר והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה.

אני מאמין לגרסת נהגת רכב התובעת, לפיה נהג רכב הנתבעים חתם מרצונו על מסמך, לפיו התאונה ארעה בשל חוסר תשומת לב שלו (ת/2). ויודגש כי איני מקבל את הסברו של נהג רכב הנתבעים לנסיבות שהובילו לחתימה על מסמך זה, לפיו נהגת רכב התובעת צעקה עליו במטרה שיחתום לה על אותו מסמך ומאחר והוא היה אחרי התקף לב הוא ניאות לחתום, מכיוון "שלא היה לו כוח לדבר עם נהגת רכב התובעת" (עמ' 3, שורות 13-11 לפרוטוקול). אולם, אני מאמין לנהגת רכב התובעת כי לא היו בינה לבין נהג רכב הנתבעים כל צעקות לאחר התאונה, אלא כי הכל הסתיים בנועם.