תא"מ 42613-02-14 ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח' נ' אלכסיי ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,290 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.07.2013, בין כלי רכב מ"ר 21-126-14 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 20-098-72 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ולעניין נסיבות התרחשותה. המחלוקת היא אך בשאלת גובה הנזק, כאשר הנתבעים טוענים כי לא נגרם כל נזק לרכב התובעות כתוצאה מן התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.עדותו של נהג רכב הנתבעים הותירה עליי רושם מהימן יותר מאשר עדותם של נהג רכב התובעות והעדה הנוספת מטעם התובעות.

5.2.נהג רכב התובעות העיד כי הנזקים הכבדים יותר שנראים בפגוש האחורי של רכב התובעות, לא נגרמו כתוצאה של התאונה ואינו יכול לשלול כי לא נגרמו מתאונה קודמת למרות ששולל תאונה קודמת ברכבו שהוא היה מעורב בה.

5.3גם אם נגרם נזק בפגוש האחורי של רכב התובעות הוא מסתכם בתזוזת פנס הערפל השמאלי, שאין חולק על פי עיון בחוות דעת השמאי כי מדובר בסכום זניח ביותר.