מט"ח ירוק בע"מ נ' טיטלבוים

בפניי תביעה שעניינה שאלת חבותו של הנתבע לשיק נשוא התביעה. 

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.לטענת התובעת, ביום 20.4.07 הגיע הנתבע למשרדי התובעת, העוסקת בהמרת כספים, לצורך המרת שיק על סך 13,000$. תמורה השיק ניתן סך של 52,018 ₪. לטענת הנתבע, לא התייצב בעצמו במשרדי התובעת, אלא שלח את שכנו, מר שמואל רכס וזה ניגש למשרד התובעת ופדה את השיק. מכל מקום, אין מחלוקת כי השיק יצא את הנתבע והגיע לידי התובעת מדעתו, וכזו הפקידה התובעת את השיק בבנק, הוא לא כובד מחמת העדר כיסוי מספיק. התובעת טוענת כי הנתבע שילם על חשבון השיק סך של 18,718 ש"ח ומשכך נותר חייב לה 33,300 ₪ כערכם דאז, משכך הגישה התובעת את השיק בהוצאה לפועל בירושלים. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר וזו התקבלה ביום 1.10.13.

לישיבה המקדמית לא התייצב הנתבע וניתן נגדו פסק דין בהעדר. שלושה חודשים לאחר מכן, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. בסופו של יום בוטל פסק הדין תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע, ולאחר ישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 2.6.15 התייצבו הצדדים לישיבת הוכחות ביום 17.9.15.

טענות התובעת

2.התובעת טוענת כי הנתבע חב בסכום השיק, בהיותו חתום, בהודאתו, על גבי השיק. לטענת התובעת השטר נעדר סימן לכך שהחתימה היתה מכוח יפוי כוח, ומכאן כי בהתאם לסעיף 21(ב) לפקודת השטרות (להלן: הפקודה) ביחד עם סעיף 22 לפקודה מקימים את חבותו של הנתבע לשטר. התובעת טוענת כי החתום על השטר הוא שחב מכוחו, וכי בהתאם לסעיף 25 לפקודה היות הנתבע מורשה חתימה אינה פוטרת אותו מאחריות. נציג התובעת, מר עמרם וייספיש טען כי הנתבע היה שותף לעסקו של ברוך וייס, מושך השיק וגם מטעם זה עליו לפרוע השיק.

3.הנתבע טוען כי הוא משמש מורשה חתימה בחשבון הבנק של מר ברוך וייס וכי שולחו של הנתבע היה ברוך וייס בס"ד פוטו (Weiss baruch B.S.D photo), שהוא תושב ארה"ב. ביום 20.4.07 התבקש לחתום על השיק הנתבע, להמירו למזומן ולהפקיד לחשבונו. לשם כך קיבל מאביו של ברוך וייס שיק שהפרטים בו היו רשומים כבר וכל שנדרש הוא להוסיף חתימתו, כמורשה חתימה. המבקש ביקש משכנו מר שמואל רכס לפנות לתובע ולהמיר השיק וזה עשה כן תוך שהוא מבהיר כי השיק הוא מחשבונו של מר וייס אשר אין לו נגיע אליו. לשיטת הנתבע רכס הוא זה שביצע את ההפקדה לחשבון הבנק של וייס ותמורת השיק לא הועברה לידיו. לטענת הנתבע השטר שנמסר היה חסר את שם הנפרע ומכאן כי אין לראות בנתבעת אוחזת כשורה. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת פעלה מול וייס באופן ישיר והתנהלות זו מהווה הודאה בכך שוייס הוא השולח ומי שאחראי לפרעון השיק.

הנתבע מפנה לפסק הדין בע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ואח' (להלן: פרשת רינסקי). פרשנותו של הנתבע לפסק דין זה הינה כי יש לראות את ההמחאה בכללותה, וגם אם החתימה אינה של בעלה החשבון, אוחז סביר יכול לפרש כי בעל ההמחאה אשר פרטיו מודפסים בחלוק העליון הינו המושך ויכול להסיק כי החתימה למטה היא בהרשאתו. אם לתמצת טענת הנתבע: הפרשנות המקובלת הינה כי די בחתימתו של מורשה חתימה כדי לבסס את חבותה של חברה, ומשכך החבות מוטלת על וייס ולא עליו.

דיון והכרעה

4.דין התביעה להתקבל במלואה. אפרט.