תא"מ 42516-06-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חצבני ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 11,223 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.02.2014 בין כלי רכב מ"ר 58-669-52 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 38-146-78 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

לא האמנתי לגרסת נהגת רכב הנתבעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כאשר גרסתה אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון שבקרות התאונה ועם מוקדי הנזק ברכבים.

עדותה של נהגת רכב הנתבעות הייתה מהוססת ובלתי עקבית. תחילה הציגה כי לפני קרות התאונה הבחינה ברכב התובעת ולכן גם צפרה לו כדי להימנע מהתאונה ולאחר מכן לאחר שהעידה כי רכב הנתבעות קדם לרכב התובעת העידה כי לא הבחינה אלא רק הרגישה.

לעומת זאת, אני מאמין לנהג רכב התובעת אשר עדותו הייתה קוהרנטית וסדורה.