תא"מ 42506-05-14 מדינת ישראל נ' כהן צדק ואח'

1.לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונה שארעה ביום 20.3.13.

2. על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעת נסע בכביש 40 בסמוך לצומת משאבי שדה ולפתע רכב הנתבעים התפרץ לצומת תוך פנייה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה ופגע ברכב התובעת.

3. בכתב ההגנה נטען כי רכב התובעת עקף את רכב הנתבעים מימין וגרם לתאונה.

4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעת (להלן: "נהג התובעת") הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ובעלה של הנתבעת. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכב התובעת (להלן: "הקטנוע") והדיווחים אודות התאונה.

5. נהג התובעת העיד כי נסע ישר בכביש בו נתיב אחד לכל כיוון, לכיוון לצומת חלוקים והבחין ברכב הנתבעים עומד ממרחק ממש קצר ולפתע רכב הנתבעים החל לנסוע, פנה שמאלה ולא הותיר לו ברירה אלא לפגוע בו. נהג התובעת טען כי הוא נוסע בכביש הזה 20 שנה וכי התאונה אירעה באור יום, שדה הראיה בכביש טוב והוא יכול היה לראות למרחוק. עוד טען כי אינו זוכר באיזו מהירות נסע אולם הקטנוע אינו נוסע מהר ומצליח להגיע למהירות מקסימלית של 100 קמ"ש. נהג התובעת לא זכר מה היה מצב הצומת באותו היום ולא שלל האפשרות כי היו עבודות מע"צ באזור שנסע. נהג התובעת הכחיש כי עמדו מכוניות בנתיב נסיעתו ושלל הטענה שעקף טור מכוניות מצד ימין. כשנשאל האם המכוניות בנתיב נסיעתו היו בנסיעה השיב נהג התובעת כי אינו זוכר.

6.הנתבעת העידה כי הגיעה מדימונה לכיוון שדה בוקר, בפנייה שמאלה היה צומת עמוס מכוניות שעמדו ואנשי מע"צ עמדו בצומת ועצרו את כל התנועה מולה. לטענת הנתבעת איש מע"צ סימן לה לעבור וכשהיא פנתה שמאלה הקטנוע עקף מימין את כל השיירה ופגע ברכבה. הנתבעת טענה כי לאחר התאונה ניגש אליה מישהו ואמר שהוא מוכן להעיד במשטרה כי הוא ראה את כל מה שקרה אולם עברו שנתיים מאז התאונה והיא לא שמרה את המספר.

הנתבעת נשאלה מדוע לא ציינה את עובדת קיומם של כלי רכב ועובדי מע"צ בצומת והיא השיבה כי אמרה זאת לשוטר ולא דיבר עם אף אחד חוץ מאשר עם החוקר.

הנתבעת אישרה כי לולא איש מע"צ היה אומר לה לנסוע זכות הקדימה לא הייתה שלה, אולם במענה לשאלה אם זכות הקדימה הייתה של הקטנוע השיבה בשלילה וטענה כי הקטנוע עקף את כלי הרכב מימין וניסה לעבור.

7.בעלה של הנתבעת העיד כי לא היה עמה ברכב אלא הגיע למקום 3 דקות לאחר התאונה. לטענתו חבר לקח את הנתבעת וילדם הביתה כדי שיירגעו והוא נותר בזירה. בעלה של הנתבעת טען כי אינו זוכר ששוטר כלשהו שוחח איתה באותו רגע וכי היה בוחן תנועה שהגיע לאחר מכן ולמחרת חקר אותם חוקר במשטרה ואשתו מסרה הכל.

8. מבחינת העדויות עולה כי נהג התובעת הציג גרסה עקבית וסדורה לאופן קרות התאונה התואמת את הדיווח שמסר אודות התאונה. נהג התובעת תיאר באופן פוזיטיבי כי ראה את רכב הנתבעות עומד בצומת ולפתע החל לנסוע וכי שדה הראייה היה פתוח והוא ראה למרחוק ועדותו זו לא נסתרה. עדות נהג התובעת תואמת גם את דו"ח בוחן התנועה שהוגש לעיוני. אמנם בוחן התנועה לא הוזמן להעיד בבית המשפט אולם בהיותנו בהליך אזרחי ובהיעדר התנגדות להגשת דו"ח בוחן התנועה, התקבל דו"ח בוחן התנועה כראיה לתיק אשר משקלה נמוך אולם יש בו כדי לתמוך בגרסת נהג התובעת.