תא"מ 42404-09-15 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' לביא

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 19.1.15.

בכתב התביעה נטען כי נהג התובעת נסע בתוך כיכר בנתיב השמאלי, כשלפתע נכנסה הנתבעת לכיכר ללא מתן זכות קדימה ופגעה ברכבו. לעומתו, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי נסעה בנתיב הימני, כשלפתע רכב התובעת ניסה לצאת מן הכיכר ופגע בדלתה האחורית שמאלית במהירות ועוצמה שאינה תואמת את תנאי הכביש.

בדיון שנערך העידו שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה: נהג התובעת, מר אריאל אלקסלסי (להלן: נהג התובעת) והנתבעת, גב' אלישבע לביא (להלן: הנתבעת). בנוסף, העיד מטעם הנתבעת מר תומר שם טוב, שנסע עמה והיה עד לתאונה. יצוין כי הנתבעת לא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, דין התביעה להידחות.

אין חולק כי התאונה ארעה במעגל תנועה, שעה שהתובע ביקש לצאת מן הכיכר, תוך מעבר מנתיב נסיעתו – בנתיב השמאלי (הפנימי) – אל הנתיב החיצוני. נהג התובעת העיד לעניין זה כי "...נכנסתי לצד הפנימי של הכיכר, בנתיב השמאלי ביותר, אני התכוונתי לצאת צפונה, אותתי, איך שהתכוונתי לצאת מהכיכר היא נתקעה בי, אני נתקעתי בה והיא נתקעה בי, לא יכולתי לצאת כי נחסמה לי היציאה" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 21-22, עמוד 2, שורות 2-1. הדגשה הוספה – ש.צ.ה). בהמשך עדותו מסר נהג התובעת כי "אני לא זוכר איזה נתיב עברתי... אז שבאתי לצאת איכשהו פגעתי... פגיעה ברכב הנתבעת בצד שמאל שלה באזור הדלת הקדמית" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 16-15. הדגשה הוספה – ש.צ.ה). נהג התובעת נשאל על-ידי הנתבעת באופן מפורש " מי נכנס במי?" והשיב: "אני נכנסתי בך כי אני לא יכולתי באותו רגע לעשות שום תגובה אחרת למנוע את הכניסה בך, חסמו לי את היציאה, אני אמור לצאת, אני הייתי במסלול הפנימי, לא בחיצוני" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 31-29. הדגשה הוספה – ש.צ.ה). עוד העיד נהג התובעת כי פגע בנתבעת בדלת הקדמית של רכבה.

הנתבעת מצידה העידה כי נסעה בנתיב הימני מסביב לכיכר. לדבריה: "פתאום שמעתי בום, אם זה היה בדלת הקדמית היה הורג אותי... הוא פוגע בדלת אחורית שלי בעוצמה..." (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 29-28, עמוד 6, שורה 14). באופן דומה העיד מר שם טוב, כי הנתבעת נסעה בנתיב החיצוני: "עשינו סיבוב... הוא כנראה בא מהנתיב השמאלי, הוא פגע בנו, הוא נכנס בנו חלק מקדימה שלו, חלק שלנו הדלת והגלגל האחורי" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23-20).

על רקע עדויות אלה, מצאתי כי הגורם המכריע להתרחשות התאונה היה נהג התובעת. אמנם, הנתבעת לא הצליחה, במסגרת עדותה, לתאר באופן ברור כיצד אירעה התאונה. עם זאת, אין להתעלם מכך שהנתבעת, שלא היתה מיוצגת, היתה נרגשת מאד בעת מסירת עדותה ולא מצאתי מקום לזקוף לחובתה את ההדגמה כאמור. מאידך, לאחר שמיעת הראיות לא נותר ספק כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה דווקא בשל ניסיונו של נהג התובעת לצאת מן הכיכר, ולא בשל כניסתה הפתאומית של הנתבעת לכיכר ללא מתן זכות קדימה לנהג התובעת. יודגש כי נהג התובעת כלל לא טען בעדותו שהנתבעת נכנסה לכיכר באופן פתאומי עובר לתאונה ואילו הנתבעת והעד מטעמה העידו באופן ברור כי עובר להתרחשות התאונה, נסעה הנתבעת בנתיב הימני (החיצוני) וכי נהג התובעת, שביקש לצאת מן הכיכר, הוא שפגע ברכב הנתבעת בחלקו האחורי. לאור האמור, שוכנעתי כי האשם לתאונה רובץ לפיתחו של נהג התובעת ומשכך – התביעה נדחית.