תא"מ 4240-05-11

לפניי בקשה חוזרת מטעם התובע לזימון הגב' מיכל קריספין (ולהלן: הגב' קריספין), אשר שימשה במועדים הרלוונטיים לתביעה כמנהלת הנתבע, למתן עדות בהליך.

בבקשה הראשונה לזימונה שהוגשה לקראת שמיעת הראיות, טען התובע כי מדובר בעדות הנחוצה לשם הוכחת טענתו כי פנה לנתבע בבקשה לביטול תוספת הפיגורים בשנת 2001 ולא בשנת 2006 כטענת הנתבע, וכי החלטת כב' השופט אזולאי בבקשה לא הומצאה לו ע"י הנתבע. כמו כן, העדות דרושה לשם בחינת חוקיות הליך ההרשאה למעקלים וכן לבירור אותנטיות ותוקף נהלי הנתבע.

בנוסף ביקש התובע להורות לגב' קריספין להביא עמה לדיון רשימת המסמכים הרלוונטיים לתביעה שאותרו על ידה, לרבות עותקים מכתבי ההרשאה והמינוי שהוצאו על ידה לגביית חובו של התובע, עותקים מפניותיו של התובע לנתבע בין השנים 2001-2006, ועותק מטופס קבלת המשאית במחסני נעמן המופעלים ע"י הנתבע וזאת על מנת לברר נסיבות גרירת המשאית למחסן ע"י המעקלים.

הנתבע התנגד לבקשה, וטען כי סמכותה של הגב' קריספין להוציא כתבי הרשאה למעקלים מקורה בס' 3 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995, כפי שצוין בכתב ההרשאה שצורף לתצהירי הנתבע. טענות כנגד חוקיות ההרשאה הן טענות משפטיות שיוכלו להישמע ככל שיוכח כי ההליך בוצע בניגוד לדין במסגרת חקירת המצהירה מטעם הנתבע.

אשר לטענה בדבר פניית התובע לנתבע בשנת 2001, הרי שמנהלת הנתבע איננה מטפלת בתיקים באופן אישי ובירור הטענה נעשה ע"י עיון בתיק הממוחשב של החייב, פעולה אשר יכולה להתבצע ע"י כל עובד מעובדי הנתבע ולאו דווקא ע"י המנהלת. כך גם באשר לטענה בדבר אי המצאת החלטת כב' השופט אזולאי, אשר ממילא הנתבע איננו חייב להמציאה לתובע.

נטען עוד כי ככל שהתובע מבקש לעיין במסמכים נוספים שלא צורפו לתצהירי הנתבע, הרי שניתן להמציאם באמצעות תעודת עובד ציבור, בהתאם לס' 23 לפקודת הראיות, תשל"א-1971 ולתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

בהחלטתי מיום 12.2.2013 דחיתי את הבקשה לזימון הגב' קריספין, וקבעתי כי זימונה מתבקש לשם בירור מחלוקת משפטית שטענות הצדדים בעניינה יישמעו במסגרת ההליך. בצד האמור, הוריתי לנתבע להמציא באמצעות תעודת עובד ציבור, עותקים מכתבי ההרשאה ומפניותיו של התובע לנתבע בין השנים 2001-2006 וכן עותק מטופס קבלת המשאית במחסני נעמן.

בהודעת הנתבע מיום 6.8.2013 נמסר כי לא נמצאו פניות מטעם התובע במהלך השנים 2001-2006, וכן לא נמצא טופס קבלת המשאית במחסני נעמן. עם זאת צוין וצרוף עותק מתעודת האחסנה של המשאית.

כבר במהלך חקירת עדת הנתבע, הגב' לאנה ג'ונסון (ולהלן: הגב' ג'ונסון), המשמשת כמרכזת בכירה במדור קנסות תעבורה ופלילים אצל הנתבע, חזר התובע על בקשתו לזימון הגב' קריספין ולאחר מכן חזר על בקשה זו גם בכתב. בדיון שהתקיים לאחר מכן הוסיף כי חקירתה נחוצה על מנת לעמוד על אופן התנהלות הנתבע. עוד טען כי במהלך חקירת הגב' ג'ונסון, ומשנוכח כי זו לא סיפקה מענה לכל שאלותיו ויתר על חלק מהן.

ב"כ הנתבע התנגדה לבקשה וטענה כי התובע מנסה להרחיב חזית ולהעלות טענות חדשות שלא הועלו על ידו במהלך ההליך. ככל שהתובע בחר שלא למצות את החקירה של הגב' ג'ונסון ולוותר על חלק משאלותיו, הרי שזו החלטתו האישית הנוגעת לאופן ניהול ההליך ואין הוא יכול לבקש כעת לזמן עדה נוספת. ממילא המחלוקת שנותר לבררה נוגעת לנסיבות עיקול המשאית אשר לגב' קריספין אין תשובות לגביה.

לאחר ששקלתי את הבקשה, נחה דעתי כי אף הפעם דינה להידחות ועיקר טעמיי בהחלטתי מיום 12.2.13.

אציין כי התובע לא הבהיר מהן אותן שאלות שלא נמצא להן מענה מספק מטעם הגב' ג'ונסון ושהן נחוצות לצורך ביסוס טענותיו וכן מהן השאלות שהוא ויתר עליהן וכיצד יש בעדותה של עדה נוספת כדי להבהירן.

עיון בפרוטוקול החקירה של הגב' ג'ונסון מעלה כי זו השיבה למרבית שאלותיו של ב"כ התובע, לרבות שאלות שנוגעות להליך המינוי או מתן הרשאה למעקלים ככל הניתן ובהתאם למידע שעמד לרשותה. כאמור, סבורני כי עסקינן בסוגיה משפטית הנוגעת לחוקיות הוצאת כתבי הרשאה ואין בעדות עדה נוספת מטעם הנתבע כדי לשפוך אור על סוגיה זו. טענות הצדדים בעניין זה יישמעו במסגרת הסיכומים.

אשר לשאלות שנוגעות לנסיבות העיקול, הרי שמקומן של אלה להתברר במסגרת חקירת המעקלים והשוטרים שאבטחו את העיקול, ואין מקום להפנותן לעד מטעם עובדי הנתבע אשר מטבע הדברים לא יהיה באפשרותו להשיב להן משלא נכח בזירת העיקול ולא עמד על ביצועו מקרוב.

בהקשר זה יוער כי על אף שנעתרתי לבקשה לזימון המעקלים והשוטרים, הרי שבשל מחדלו של ב"כ התובע אשר לא זימנם או למצער לא המציא אישורי מסירה המעידים על המצאת הזימון, אלה לא התייצבו לדיון ההוכחות ודומה כי התובע איננו עומד עוד על חקירתם.

לסיכום, הבקשה נדחית.

ב"כ הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב: