תא"מ 42347-07-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' טרודי

תביעה כספית שסכומה נקצב להיות 12,613 ₪. מדובר בתביעה של חברת סלולר נגד הלוקח.

מכתב התביעה עולה כי החוב כולו הוא בגין רכישה של ציוד.

בתצהיר ההתנגדות נטען כי הנציג של התובעת שכנע את הנתבע כי אם יעבור מאורנג' לתובעת יחסוך לו הדבר 1,000 ₪ בכל חודש. הנתבע מעולם לא חתם על ההסכם המצורף לתביעה ולראשונה אה אותו בד בבד עם כתב התביעה. התובעת גבהת תשלום כפול באמצעות כרטיס האשראי וחייבה אותו בחיובים גבוהים מאלה שהציג השליח. עוד טען כי הובטח לו כי שני מכשירים יהיו פיצוי (חיוב וזיכוי) בגין נטישת אורנג' והמעבר אל התובעת.

במסגרת הדיון בהתנגדות הודה הנתבע בחתימתו על הוראת הקבע אך לא הודה בחתימה על ההסכם שצורף לכתב התביעה. ניתנה רשות להגן בהסכמה.

התובעת טענה בתצהיר עדותה הראשית כי הוראות החיוב לצורך פירעון החשבוניות לא כובדו. התובעת פירטה את החוב שכולו כאמור בגין אביזרים ו/או ציוד . המדובר בארבעה מכשירים שעלות כל אחד מהם 2,418 ש"ח ומכשיר חמישי שעלותו 1,977 ₪. סה"כ 11,648 ₪ מתוכם שולם סך של 7,051 ₪ .

התובעת הדגישה כי אין מחלוקת כי הנתבע רכש את כל חמשת המכשירים הנ"ל. כמו כן טענה כי הנתבע חתם מרצונו הטוב והחופשי על הסכמים וחזקה עליו כי קראם והבין את תוכנם. אשר לחיובים בגין שירותים הנתבע מעולם לא הלין עליהם אף כי נשלו לו חשבוניות מפורטות מדי חודש. החיובים נעשו בהתאם למסלול "חבילה חמה אביב 2011 חדשה ". לפיכך מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום היתרה הבלתי מסולקת בגין חמשת המכשירים בסך של 5,562 ₪.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחנו ואת סיכומי הצדדים, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה במלואה בקיזוז מה ששולם.

הנימוקים והשיקולים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדק הדין האזרחי תשמ"ד 1984:

א. הגנת הנתבע אינה ברורה והיא ככלתי ביותר באופן שלא ניתן לבחן אותה. הנתבע טוען כי הובטח לו לשלם 1,000 ₪ פחות ממה שהוא שילם באורנג. ברם לא נטען על ידו כמה שילם באורנג' ולא הובאה על ידו כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו. כך שגם אילו הוכחה הטענה שהובטח לו לשלם 1,000 ₪ פחות מאורנג' ( ואין הדבר כך) , לא היה בדבר כדי להושיעו.