תא"מ 42315-11-13

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,406 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.09.2012, בין כלי רכב, מ"ר 61-865-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 24-039-69 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים אשר לא נתן דעתו לרכב התובעת הסוטה שמאלה לנתיב האמצעי, מבין שלושה נתיבים, בעוד נהג רכב הנתבעים, בו בזמן, סוטה ימינה לנתיב האמצעי.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב התובעת כאשר רכב הנתבעים כבר היה על הנתיב האמצעי ורכב התובעת הגיח מהנתיב הימני וסטה שמאלה ופגע בו.

3.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעיד נהג רכב הנתבעים בלבד. יצוין כי ב"כ התובעת לאחר שמיעת המלצת בית המשפט ולאחר דין ודברים בין ב"כ הצדדים, ויתרה על עדותו של העד מטעמה וביקשה פסק הדין יתבסס על כל החומר המונח לפניו לרבות ההודעה על התאונה של נהג רכב התובעת.

בגמר חקירת העד, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם וביקשו מבית המשפט ליתן פסק דין על פי החומר המונח לפניו.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.