תא"מ 4226-06-16 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מודיעין אזרחי בלדרות מאובטחת בע"מ

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים במהלך פנייה שמאלה כאשר התובע 2 נסע בנתיב הימני ביותר מבין שלושת הנתיבים לפנייה שמאלה, והנהג ברכב הנתבעות בנתיב האמצעי מביניהם. כל אחד מהנהגים העיד בבית המשפט וטען כי הוא נסע בנתיבו והנהג האחר סטה מהנתיב וגרם לתאונה.

דיון והכרעה

2.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

3.במקרה דנן, כל נהג דבק בעמדתו ולא ניתן על בסיס ראיות חיצוניות (עדויות, אופי הנזק, מיקומי הנזק וכדומה) לקבוע איזו מבין הגרסאות טובה מן האחרת.

התברר במהלך עדות נהג הנתבעות כי היה עמו ברכב אדם נוסף בשל דניס. בחקירתו החוזרת נשאל נהג הנתבעות אם הוא עדיין עובד אצל הנתבעת 1 ותשובתו הייתה שלילית ולדבריו, אין לו את הפרטים של אותו נוסע שהיה עמו ברכב. מהשאלה ומהתשובה עולה כי ככל הנראה הנוסע היה עובד של הנתבעת 1 ומאחר שהנהג כבר אינו עובד שם, לא היו בידיו פרטיו המלאים של הנוסע.

אין בכך הסבר מדוע הנתבעת 1 לא דאגה לאתר את הנוסע ולזמנו למסור עדות. נהג הנתבעות מסר כי היה בנסיעה לצרכי עבודה בדרך למוסך, שם היה צריך להשאיר את רכב החברה. יש להניח כי הנוסע שהיה עמו היה גם הוא עובד הנתבעת 1. לא הובא כל עד נוסף מטעם הנתבעת 1 על מנת שזה יסביר לבית המשפט, אם נעשה ניסיון לאתר את הנוסע, או מדוע לא זומן.

הלכה היא, כי "ככלל, איהעדתעדרלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4)595, 602 [1990]).

משלא ניתן טעם והסבר לאי זימון העד שהיה נוסע ברכב הנתבעות, פועל הדבר לחובתן.

4.די במחדל האמור של הנתבעות באי זימון עד מהותי שהיה נוכח בתאונה נושא התובענה, כדי להוות את אותו "דבר מה נוסף" הנדרש ולהטות את כפות המאזניים לטובת קבלת גרסת התובע 2.

לנוכח האמור, אני מעדיפה את גרסת התובע 2 לפיה הוא נסע בנתיב הימני ביותר ולא סטה מנתיבו, ונהג הנתבעות הוא שסטה ימינה מהנתיב האמצעי וגרם לתאונה.

5.למעלה מן הצורך אציין כי מהעדויות עלה שהנתבעות סבורות שסטיית התובע 2 מנתיבו נובעת מנתיב השתלבות שהיה לפניו, אולם נהג הנתבעות אישר בעדותו שלא ראה כל רכב מגיע מנתיב ההשתלבות האמור ולא ראה סיבה לסטייה המיוחסת לתובע 2. יש בכך כדי לפגוע במהימנות עדותו של נהג הנתבעות.

עוד אציין כי בעדותו ציין נהג הנתבעות שהתאונה התרחשה בסמוך ליציאה מהצומת (עמוד 3 שורה 4) אולם כאשר התבקש לסמן את מיקום התאונה על גבי התמונות נ/1, סימן נקודה שהיא באמצע הצומת ולא לקראת סיומו.

סוף דבר

6.אני מקבלת את התביעה.

7.אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הנזקים כדלקמן: לתובעת 1, סך 5,443 ₪; לתובע 2, סך 2,555 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום תגמולי הביטוח לתובע, 27.10.15, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעות הוצאות משפט כדלקמן: הוצאות התובע 2 בגין התייצבותו לדיון בסך 400 ₪, אגרת בית משפט בסך 375 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.

8.הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום במלא בפועל.