תא"מ 42238-04-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' דנילוביץ ואח'

לפניי תביעה כספית מיום 28.4.14 ע"ס 7,524 ₪ בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 25.4.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 10:00, או במועד סמוך לכך, ברח' נתנזון בחיפה, בסמוך לבית צים, שעה שרכב התובעת נהוג בידי מר שי עובד (להלן: נהג התובעת") עמד בהמתינו לחנייה ואילו רכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1, שהיה לפניו, נסע לאחור במטרה להיכנס לחנייה שהתפנתה ופגע ברכב התובעת.

המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה במישור הנזק, שכן הנתבע 1 מודה שהוא פגע ברכב התובעת אך לטענתו הפגיעה לא הסבה כל נזק לרכב התובעת.

ביום 25.5.16 התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה וכן עדות מר אשר הירש, מומחה לשחזור תאונות דרכים שחוות דעתו הוגשה מטעם הנתבעים. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים אשר פירטו כל אחד לגרסתו , את אופן התרחשות התאונה, עיינתי בכתבי הטענות, חוו"ד שמאי מטעם התובעת, הודעות הנהגים, תמונות נזק, חוו"ד מומחה מטעם הנתבעים, ותרשומת שכתב הנתבע 1 במקום התאונה (ת/3), מצאתי לקבוע שדין התביעה להתקבל במלואה.

כאמור הצדדים חלוקים ביחס לנזק. לטענת התובעת הנזק המפורט בחוו"ד השמאי מטעמה , נגרם כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים. מנגד טוענים הנתבעים שרכבם "נגע קלות ברכב התובעת אך לא גרם לכל נזק".

נהג התובעת תיאר בעדותו את קרות התאונה, והסביר שהוא דאג להחתים את הנתבע 1 מיד לאחר שאירעה על מסמך ובו רשומים פרטיו של הנתבע 1 עליו הוא גם חתם ובמסגרתו הוא מודה בפגיעה בנוסח הבא: "מודה שנסעתי רוורס". נהג התובעת הסביר את פשר המסמך בכך: " ובתום לב אמרתי לו תחתום שאתה אשם, מבחינתי רציתי שאהיה מכוסה ודאגתי לקבל חתימה ממנו. הוא חתם לי שהוא נסע רברס ופגע בי" (עמ' 2 לפרוט' ש' 1-2). לדבריו לא היתה כל מחלוקת באשר לנזק. עדות זו הותירה עליי רושם אמין ביותר. התרשמתי שהעד העיד על התרחשות האירועים כהוויתם.

הנתבע 1 העיד שהתאונה אירעה למעשה כשהוא נסע במהירות נמוכה, בעודו תר אחר חנייה וכך תיאר: "וראיתי מישהו יוצא אז שילבתי רברס נתתי טיפה גז ונסעתי חצי מטר במהירות אפסית ושמעתי בום ואז בא התובע וביקש ממני לחתום על הפתק שאני נסעתי ברברס, חתמתי אבל אמרתי לו אתה תחתום לי שאין שום נזק, כי לא ראיתי שום נזק לא מהצד שלי ולא מהצד שלו. הוא אמר אנחנו נחליט אם היה נזק או לא וכך הסתיים האירוע. אני לא ראיתי נזק והוא לא הראה לי באותו רגע שהיה נזק. אני בהתחלה לא רציתי לחתום על הטופס אבל הוא התעקש, וסך הכל הוא לא ביקש ממני לחתום שעשיתי נזק אלא רק שנסעתי רברס מה שכן עשיתי ואני מודה, נסעתי רברס" (עמ' 3 לפרוט' ש' 2-8).

בחרתי לצטט את דבריו של הנתבע 1, כי לטעמי כל קורא מן הצד יכול לראות עד כמה הם מעוררים תמיהה. מדוע שאדם יחתום ויודה במעשה, שעה שלטענתו הוא לא הסב כל נזק. להגיע לביהמ"ש ולפרוט את המעשה הזה לפרטים מתוך מטרה לשכנע שמדובר בהודאה בנסיעה לאחור ולא הודאה בגרימת הנזק נראה בעיני כניסיון כושל ומתחכם לחזור בו מנטילת אחריות למעשה שבו הוא כבר הודה. ברי שעדות זו לא מהימנה בעיניי, זאת גם לנוכח יתר התבטאויות העד ביחס לנסיבות חתימתו על הפתק (ת/3).

לצד גירסה זו שלא קיבלתי הגישו הנתבעים חוו"ד מומחה לתאונות דרכים. טרם אתייחס לחוו"ד ולעדות המומחה אעיר שגם התנהלות דיונית זו של הנתבעים מעוררת תמיהה. כידוע כאשר קיימת מחלוקת במישור הנזק הדבר הכי בסיסי שניתן לעשות על מנת לסתור קביעות של שמאי/ מומחה מטעם הצד שכנגד הינו לבקש לחקור את שמאי הרכב על חוות דעתו בהתאם לתקנה 130א לתקסד"א. חלף זאת בחרו הנתבעים להגיש חוו"ד של מומחה תאונות דרכים מבלי בכלל לנסות ולהתמודד עם הקביעות שבחוו"ד השמאי מטעם התובעת , תוך ניסיון להוכיח טענותיהם באפיק חדש ובהתעלם ממה שמונח בפני ביהמ"ש.