בסון נ' קמחג'י ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכב-רכוש שנגרמו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 7.10.15 בשעת בוקר מוקדמת ברח' אלי כהן בעיר בת ים.

התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

למען הנוחות, יכונה הצד שהגיש את התביעה הראשית "התובע", הנתבעים והתובעים שכנגד יכונו "הנתבעים".

ביום 6.12.16 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, במסגרתה נשמעו ראיות הצדדים. בסיומה של הישיבה הוחלט על הגשת סיכומים בכתב ואלו הוגשו על ידי הצדדים. לאור מצוות התקנות, פסק הדין ינומק בתמציתיות.

העדויות והראיות

בדיון שנתקיים העיד התובע מטעמו הוא. נהג זה העיד כי בעת אשר נסע ברח' אלי כהן בעיר בת ים בנתיב השמאלי מבין שניים, הגיח רכב הנתבעים מימינו וחתך את נתיב נסיעתו על מנת לבצע פניית פרסה. לטענתו, מיד כאשר הבחין ברכב הנתבעים מימינו בלם את רכבו, אולם רכב הנתבעים פגע בו. לטענת התובע, רכב הנתבעים פגע בפינה הימנית קדמית של רכבו, וגרם לפגיעה בגלגל, בכנף ובפנס, הכל כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו. לטענת התובע לאחר הפגיעה הוסיף רכב הנתבעים להתקדם מעט קדימה ובאלכסון וכך נפגע רכב הנתבעים בצדו השמאלי של הפגוש הקדמי, בכנף ובדלת הקדמית שמאלית.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, לטענתו נסע הוא בנתיב השמאלי, וביקש לפנות פניית פרסה. לשם כך נצמד לצדו הימני של הנתיב השמאלי ואף עמד על קו ההפרדה במרכז הכביש, זאת על מנת לבצע את פניית הפרסה בקשת רחבה באופן שניתן יהיה לבצע את הפניה בהיגוי אחד. באותו הזמן עקף אותו רכב התובע משמאל והתנגש בעוצמה באמצעות הפינה הקדמית ימנית של רכב התובע, בכנף השמאלית אחורית של רכב הנתבעים. מעוצמת המכה נגרר רכב הנתבעים כמה מטרים קדימה והסתובב סיבוב העולה על 180 מעלות.

הוגשו לעיוני הודעות הנהגים לחברות הביטוח, תמונות הנזקים ברכבים וכן חוות דעת שמאים מטעם הצדדים.

דיון והכרעה בשאלת האחריות 

לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, עיינתי בהודעות הנהגים, בתמונות הנזקים וביתר הראיות, אני סבור כי האחריות לתאונה נשוא הדיון הינה של נהג הנתבעים.

אנמק את החלטתי:

מיקום הנזקים מתיישב יותר עם גרסת התובע. על פי גרסה זו מובן מדוע רכב התובע נפגע בפינה הקדמית ימנית ואילו רכב הנתבעים נפגע לאורך הדופן השמאלית.

לו גרסת הנתבעים הייתה נכונה, היה מקום לצפות לפגיעה של מעיכה בכנף האחורית השמאלית של רכב הנתבעים ומנגד פגיעה בחזית רכב התובע. הנזק הנמשך לאורך הדופן השמאלית של רכב הנתבעים מתיישב יותר עם הגרסה לפיה התובע בלם את רכבו, בעוד רכב הנתבעים חולף על פניו באלכסון מימין לשמאל תוך כדי פגיעה בו. בנוסף, גרסת נהג הנתבעים לפיה נגרר על ידי רכב התובע והסתובב במקום, אינה מתיישבת עם הכיוונים מהם הגיעו הצדדים. לגרסת נהג הנתבעים נסע הוא בנתיב השמאלי ולפיכך לא ברור כיצד רכב התובע הנוסע מאחוריו, פוגע בכנף השמאלית אחורית של רכבו, ולאחר מכן גורם לכך שיסתובב בסיבוב העולה על 180 מעלות. גרסה זו כאמור לא מתיישבת עם הנזקים.

העובדה שהנזקים ברכב הנתבעים נמשכים על פני כל הדופן השמאלית תומכים בגרסה לפיה רכב הנתבעים הגיח מן הנתיב הימני בנסיעה אלכסונית לצורך ביצוע פניית הפרסה, ולא נסע בנתיב השמאלי.

נהג הנתבעים השיב בעדותו כי לא זכור לו אם אותת בטרם פניית הפרסה. נהג הנתבעים אף מודה כי לא ראה את רכב התובע בטרם התאונה. נוכח העובדה כי אף לגרסתו לא נצמד באופן מלא לנתיב השמאלי, חובה הייתה עליו לאותת ולהביט לאחור ולשמאל בטרם החל בפניית הפרסה, זאת על מנת לוודא שאיש לא מנסה לעקפו משמאל.

אציין כי במשפט אזרחי ניתן לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר ממכלול העדויות והראיות שנמצאים בפני בית המשפט ניתן להסיק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד, ר' ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (פורסם במאגר נבו, 5.10.06).

לאור האמור והמנומק לעיל, קבעתי כי האחריות לקרות התאונה הינה של נהג רכב הנתבעים.