תא"מ 42204-11-13,תא"מ 42245-11-13

1.לפניי שתי תביעות שאוחדו: הראשונה, תא"מ 42204-11-13, תביעה כספית ע"ס 26,112 ₪ (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 42245-11-13, תביעה כספית ע"ס 18,573 ₪ (להלן: "התביעה השנייה"), בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

יש לציין כי סכומי התביעות הנקובים לעיל תוקנו במעמד הישיבה מיום 16.04.2015 על ידי ב"כ התובעת.

תאונת הדרכים אירעה ביום 28.03.2013 בין כלי רכב, מ"ר 16-025-71 שהיה הרכב הראשון מבין שלושה כלי רכב מעורבים (להלן: "הרכב הראשון") שהינו רכב התובעת בתביעה הראשונה, לבין כלי רכב, מ"ר 70-250-68 שהיה הרכב השני מבין שלושה הרכבים המעורבים (להלן: "הרכב השני") שהינו רכב התובעת בתביעה השנייה, לבין כלי רכב, מ"ר 46-338-67 שהיה הרכב השלישי מבין שלושה הרכבים המעורבים (להלן: "הרכב השלישי") שהינו רכב הנתבעים בשתי התביעות (להלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שמעורבים בה שלושה כלי רכב, כאמור לעיל.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

התובעת בתביעה הראשונה, שהינה גם התובעת בתביעה השנייה, טוענת כי האחראי לנזקי רכביה (הרכב הראשון והרכב השני) הינו נהג רכב השלישי, שפגע ברכב השני מאחור והדפו לעבר הרכב הראשון. בעוד שהנתבעים בשתי התביעות טוענים כי אמנם רכבם פגע ברכב השני מאחור בשל עצירה פתאומית של הרכב השני, אך לא הדפו לעבר הרכב הראשון. משכך, טוענים הנתבעים בשתי התביעות כי האחריות לנזקי הרכב הראשון ולמוקד הנזק הקדמי ברכב השני, מוטלת על נהג הרכב השני, אשר רכבו פגע ברכב הראשון מאחור בנסיבות שרכבו הדרדר לרכב הראשון כאשר נהג רכב השני יצא מרכבו לעבר נהג רכב השלישי.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה שנסעה ברכב השני בעת קרות התאונה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.