תא"מ 42134-09-11 עירית קרית שמונה נ' חננאל

1.בפני תביעה כספית של רשות מקומית – עיריית קריית שמונה (להלן גם: "העיריה"), לתשלום חוב ארנונה ביחס לנכס הנמצא במרכז פל 16 א' מלון גיל ק"ש והמזוהה בפנקסי התובעת כמפורט בתביעה (להלן: "הנכס").

לטענת התובעת, בגין החזקתו בנכס חייב הנתבע בחוב ארנונה לתקופה שבין 10/03-4/08 בסכום הנתבע. בתביעה נטען כי מדובר בחוב ארנונה מים וביוב ואולם, במהלך הדיון הבהיר המצהיר מטעם התובעת כי מדובר בחוב ארנונה בלבד.

2.התביעה הוגשה כתביעה בסכום קצוב ללשכת ההוצל"פ. בתצהיר התנגדותו, אשר עם מתן הרשות להתגונן הפך לכתב הגנה (ולבקשת הנתבע אף שימש תצהיר עדות ראשית מטעמו), טען הנתבע כי עם חתימתו על הסכם השכירות ביחס לנכס, התייצב במשרדי העיריה ושילם ארנונה מראש עבור תקופת השכירות וכי עם תקופת השכירות עזב את הנכס ולא התגורר בו עוד. לטענת הנתבע עד לשנת 2008, עת הוטל עיקול על חשבונו, לא ידע על חוב כלשהוא ולא קיבל כל הודעה על חוב.

לטענת הנתבע, כנראה, בעל הנכס- זגורי אליהו, מסר לעיריה הודעה כי הנכס בשימושו של הנתבע, למרות שלא כך היה. עוד העלה הנתבע טענת התיישנות.

3.יצוין כי בעקבות טענות הנתבע, תוקן כתב התביעה ומר זגורי הוסף כנתבע נוסף בתביעה ואולם בהמשך, ביקשה התובעת למחוק את התביעה כנגדו. בהתאם להחלטה מיום 11.5.14 הותר לנתבע לשלוח הודעת צד ג' כנגד מר זגורי מי שכאמור, לטענת הנתבע, הינו בעל הנכס ואולם, משהנתבע לא עמד במועדי הגשת ההודעה והמצאתה לצד ג' ומשהגיע מועד ההוכחות שנקבע זה מכבר ומאחר שמדובר בתביעה משנת 2011, נקבע על ידי כי הדיון בתביעה ובהודעת צד ג' יופרד וניתנה לנתבע ארכה נוספת להמצאת הודעת צד ג' בטרם תימחק ההודעה מחוסר מעש.

פסה"ד דלהלן מכריע אם כך, רק בתביעת העיריה כנגד הנתבע.

משמדובר בהליך מהיר, הרי שבהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, יהיה פס"ד שלהלן מנומק בתמציתיות.

4.אין חולק כי הנתבע שכר את הנכס החל מ- 1/01. הנתבע הודה בתצהירו כי שכר לתקופה מסוימת את הנכס וטען בסעיף 9 לתצהירו, כי עם סיום תקופת השכירות עזב את המושכר. הנה כי כן ובניגוד לטענתו של הנתבע בחקירתו, כאילו מעולם לא גר בנכס, הרי הנתבע הודה בתצהירו כי תקופה מסוימת שכר את הנכס ולפיכך, החזיק בו. בטרם אתייחס לחיובו של הנתבע בהעדר הודעה על חדילת החזקה, אציין בעניין טענת ב"כ הנתבע כאילו המדובר היה בהסכם שכירות לתקופה קצובה (הגם שעל פי הדין הטענה אינה רלוונטית שכן חובה על המחזיק למסור הודעה כפי שיפורט), כי בכל מקרה, הנתבע טען בחקירתו כי לא חוזה השכירות שצורף לתצהיר התובעת הוא המחייב, אלא היה הסכם אחר: "אני חתום, החברה לא חתומה והחוזה הזה עצמו היה חוזה אחר" (עמ' 13 שורה 16). הנה כי כן, מאחר שלגישת הנתבע, היה הסכם שכירות אחר שלא הוצג על ידו, לא ברור כלל מה היא תקופת השכירות לגביה הודה בסעיף 9 בתצהירו כי החזיק בנכס, ואף שילם לגביו תשלום בסך 500 ₪ בתחילת החזקתו בנכס.

5.בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם ארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים. אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה". (הדגשה שלי ר.א).

כלומר, על פי סעיף זה, חלה חובה על מי שרשום כמחזיק בנכס (ובמקרה דנן בשנת 2001 נרשם הנתבע כמחזיק בנכס), למסור הודעה על כך שחדל להחזיק בנכס.