תא"מ 42119-07-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נחום ואח'

שאלת כוחו המחייב של פסק דין שניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות כהשתק פלוגתא נדונה בהרחבה ברע"א 2237/06 ‏ ‏ בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין שבו נקבע כי הסיטואציה יכולה לעלות במגוון של מצבים: נתבע בסדר דין מקוצר שלא התגונן, נתבע בסדר דין מקוצר שהתגונן אך לא התייצב לחקירה על תצהירו, נתבע שלא הגיש כתב הגנה והתובע נטל פסק דין ועוד. יתכן שהנתבע יכול היה להדוף את התביעה נגדו אילו התגונן, או התגונן כדבעי, אולם הוא לא עשה כן, וניתן נגדו פסק דין. השאלה אם עומדת לאותו נתבע האפשרות לחזור ולהעלות, בהתדיינות מאוחרת, את השאלה אם הוא חייב לתובע את הסכום שנקבע בפסק הדין המוקדם.

המחוקק קבע כי כאשר מוגשת תביעה על הנתבע להתגונן (או להגיש בקשת רשות להתגונן, לפי העניין). אם לא עשה כן, קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם.

למעשה מבקשים הנתבעים כאן לחתור תחת זכייתו של מבוטח התובעת (שהיא כאן חליפתו) בבית המשפט בתביעות קטנות בהתדיינות הראשונה ולאיין את תוצאות פסק הדין שניתן נגדם, ולכך אין לתת יד: פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות צורף לכתב התביעה והנתבעים לא העלו בכתב ההגנה כל טענה כי אין מדובר במסמך מקורי, או כי ייתכן והזהות בין שמם לבית השמות המופיעים בפסק הדין הוא אקראי ומקרי (טענה קלושה לכשעצמה, בשים לב לפרטים המצויים בהודעת נהג התובעת). טענות אלו אף לא עלו בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ולכן אין מקום להעלות טענות אלו רק עתה. מדובר בטענות כבושות שלא מצאתי כל טעם סביר והגיוני לכבישתן עד עתה, ועל כן אני דוחה אותן.

זאת ועוד: מאישור מזכירות בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים עולה כי התיק נפתח ביום 23.10.07 וסכום התביעה כ – 4,000 ₪. לאור סכום התביעה בתיק הנוכחי, שהינו מעל 27,000 ₪, ברור כי לא נתבעו בתביעה הקטנה כל נזקי התאונה אלא ככל הנראה רק הפסדי המבוטח, ומכאן שאין המדובר בתביעת כפל. ממסמכי כתב התביעה עולה כי תגמולי הביטוח שולמו למבוטח ביום 24.5.07 ואילו תביעת המבוטח הוגשה ביום 23.10.07 והדברים עולים עם המסקנה ההגיונית כי המבוטח פוצה בגין נזקי הרכוש (שאז עברה גם זכות השיבוב לתובעת) ולאחר מכן נפנה לתבוע את הפסדי האישיים מהנתבעים.

יוער כי טענת הנתבעים כי אין לקבל את אישור בית המשפט לתביעות קטנות כראיה, לאו טענה היא, שכן לנוכח הפנייה שצורפה לבית המשפט והתשובה שהתקבלה, די לי באופן בו הוגשה התגובה, בעידן שבו כל מערכת המשפט מתנהלת באמצעות מסמכים סרוקים. לא ניתן להמנע מן הרושם כי כל מטרתה של הטענה היא לחמוק מהתמודדות עניינית עם תוכנו של המסמך.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שדין טענת הנתבעים כי מדובר בתביעה כפל לדחות. מאחר והם לא התגוננו, ולאור הלכת רלה ויישטיין כאמור לעיל, קם מעשה בית דין בכל האמור בשאלת האחריות. אשר לנזק, הרי שהוא הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא הוכחשו במפורש ובמפורט בכתב ההגנה ולמעשה לא נסתרו בכל מסמך או חוות דעת נגדית.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי התביעה הוגשה מעל 6 שנים לאחר קרות התאונה, ללא כל הסבר מניח את הדעת. ראוי היה שהתובעת תקדים מכתב דרישה לנתבעים דווקא בשל חלוף הזמן הרב. על כן אין בדעתי לפסוק לתובעת הפרשים כלשהם

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 20,705 ₪ בתוספת אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בשיעור 17.7%, והכל בתוך 30 יום.

המזכירות תסגור את התיק