תא"מ 42092-05-16 פנצ'רית הדרום בע"מ ואח' נ' אלמקיס ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 2 לתובעת 1 ובגין הפסדים שנגרמו לתובעת 1 עקב הפעלת הפוליסה, בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 28.06.2015 בין כלי רכב, מסוג טנדר, מ"ר 63-514-58, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת 1 ומבוטח על ידי התובעת 2 (להלן: "הטנדר") ובין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 17-530-79, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ובאשר לשיעור הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האופנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהג הטנדר יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אציין, כי גרסתו של נהג האופנוע הייתה מהוססת, מתחמקת ובלתי קוהרנטית והתרשמתי כי השיב לשאלות הנוחות לו וכאשר השאלות לא היו נוחות לו ניסה להראות כי מצבו הבריאותי, כביכול, לא מאפשר לו להמשיך לענות.

איני מאמין לנהג האופנוע, לפיה טרם כניסתו לצומת הסתכל ימינה ולא הבחין בכל רכב המגיח מימינו. עצם המפגש בין כלי הרכב מעיד כי הטנדר היה לקראת הכניסה לצומת, שהרי שהטנדר לא צץ יש מאין, אלא שנהג האופנוע לא נתן דעתו לצומת טרם כניסתו. זאת ועוד, הגם שאיני מקבל את גרסתו החדשה של נהג האופנוע, לפיה אוטובוס שעמד בצד ימין בצמוד למדרכה חסם לו את שדה הראייה, אומר כי גם אם גרסה זו נכונה, הרי שאין הדבר פוטר את נהג האופנוע מחובת הווידוא כי הצומת פנוי. היה על נהג האופנוע להתקדם באיטיות רבה עד ששדה ראייתו נפתח, ורק אז לבדוק אם אין כלי רכב המתקרב לצומת, ורק כשהוא מנוי וגמור כי הצומת פנוי, לבצע את חציית הצומת בבטחה.