תא"מ 42040-11-14 דראושה נ' רובין ואח'

1.התובעת הגישה התביעה שבפניי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונה שהתרחשה ביום 10.10.14 במעורבות רכבה ורכבו של הנתבע 1.

טענות הצדדים

2.על פי הנטען בכתב התביעה, בעת שהתובעת נהגה מכיוון עפולה לנצרת, בהגיעה ליד מוסך הצפון, רכב הנתבע שנסע בנתיב הנגדי פנה באופן פתאומי שמאלה ללא זהירות וללא מתן זכות קדימה, תוך חסימת מסלול נסיעתה ופגע ברכבה.

3.מנגד, טוען הנתבע בכתב ההגנה, כי בעת שהחל בפנייה שמאלה לכיוון מוסך הצפון וכאשר היה לקראת סיום הפנייה הגיח לפתע רכב התובעת במהירות ובחוסר זהירות ופגע ברכבו בחלקו האחורי ימני.

4.ביום 8.9.15 התייצבו הצדדים לפניי, מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ובעלה ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1. לאחר שמיעת העדים סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בע"פ.

5.בסיכומיה טוענת התובעת, כי נסעה במהירות המותרת ורכבו של הנתבע התפרץ פתאום לכיוון נסיעתה בנתיב השמאלי. לפיכך, לא נתן זכות קדימה, ומוטלת עליו האחריות המלאה לתאונה, ומפנה בסיכומיו לסעיף 64 ד' לתקנות התעבורה.

עוד היא טוענת כי הפגיעות ברכבים, ובמיוחד הפגיעה ברכבו של הנתבע, מחזקות את גרסתה. התובעת משיבה לטענה שעלתה במהלך הישיבה ולפיה רכבה היה משועבד ועל כן אינה זכאית לדרוש את הנזקים שנגרמו לרכב שאינו בבעלותה. לטענתו מדובר בהרחבת חזית אסורה ובכל מקרה שעבוד אינו מקנה בעלות ברכב. היא מוסיפה ומפנה לעובדה שהרכב תוקן על ידה ויש חשבונית תיקון על שמה ועל כן טוענת כי דין הטענה להידחות.

6.הנתבעים טוענים מנגד, כי דין התביעה להידחות. לטענתו השעבוד הקיים על הרכב מלמד על חוזה בין התובעת לבין בעלת השעבוד, ומשתנאי החוזה לא הוצגו בפני בית המשפט, אין התובעת זכאית לדרוש פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבה, שכן הרכב אינו בבעלותה.

לעניין האחריות טוענים הנתבעים, כי גרסת התובעת לפיה הייתה בנתיב הימני וממש לפני התאונה עברה לנתיב השמאלי אינה הגיונית, שכן הפגיעות ברכבו של הנתבע מצביעות על כך שהרכב כבר סיים את שהייתו בצומת והיה ביציאה ממנה, וכמו כן, לו הייתה התובעת נוסעת בנתיב השמאלי כטענתה, הייתה מנסה "לברוח" מרכבו של הנתבע לצד שמאל ולמעשה לנתיב הנסיעה הנגדי, דבר שלא קרה.

כמו כן טוענים הנתבעים, כי גם אם הנתבע 1 לא הבחין ברכבה של התובעת, הרי זה בגלל שנסעה במהירות מופרזת וכשהגיעה לצומת לא האטה ובכך עברה על תקנה 65 לתקנות התעבורה הקובעות שאל לו לנהג רכב להיכנס לצומת לא פנוי.

על כן, לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה; ולחילופין, להטיל אשם תורם משמעותי ביותר על התובעת.