שאולי אמירה השקעות ויזמות בע"מ נ' גלעד

בפני תביעה חוזית בסך 21777 ש"ח (קרן), לתשלום עבור חגיגת בר מצווה שביקשה הנתבעת לערוך באולם האירועים של התובעת ביום 8.9.16, ואשר לא התקיימה בפועל (להלן: האירוע המיועד).

התובעת טוענת כי הנתבעת ביטלה את ההסכם ביום 30.5.16, וכי מאחר שהנתבעת ביטלה את האירוע יותר מ-30 יום לפני המועד בו היה אמור להערך, הרי שבהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 10.4.16, עליה לשלם מחצית מהעלות המוסכמת של האירוע, שהיתה 43,555 ש"ח.

הנתבעת מאשרת כי הוסכם בין הצדדים כי מחיר האירוע יהיה 43,555 ש"ח, אך לטענתה, חשבה שהמחיר מבוסס על 200 ש"ח למנה, ולאחר כחודש וחצי בדקה בהסכם את המחיר למנה וראתה שהוא מעל 200 ש"ח, והבינה כי היא לא תוכל לכסות את עלות האירוע מהמתנות שיתקבלו. על כן פנתה למנהל התובעת, קבעה עמו פגישה ובה ביקשה כי יפחית לה מהמחיר. הנתבעת טענה כי בתגובה אמר לה מנהל התובעת כי לא יתן הנחה נוספת למה שנתן בעת חתימת ההסכם, וכי כאשר אמרה שלאור זאת היא תחשוב מה היא עושה, זרק עליה את ההסכם ואמר לה שתעוף ממשרדו ושאינו רוצה לעשות לה אירוע. לטענתה, היה ברור לה כי התובעת ביטלה את האירוע ועל כן הופתעה לקבל, כחודש לפני האירוע המיועד, פניה מפקידת התובעת לבוא לטעימות והודיעה כי האירוע מבוטל. הנתבעת טענה כי לאור הזמן הרב שחלף מהודעת הביטול ועד האירוע המיועד, ברי כי היה בידי התובעת הסיפק להשכיר את האולם לאירוע אחר באותו יום, ועל כן לא נגרם לה כל נזק.

מנהל התובעת הכחיש כי ביטל את האירוע בפגישה מיום 30.5.16 או אמר לנתבעת כי הוא מסרב לערוך את האירוע. לדבריו, לאחר שסרב לתת לנתבעת הנחה נוספת, אמרה לו כי הוא יוכל לעשות מההסכם "עפיפון" כי היא ובן זוגה ילכו להליך פש"ר והוא לא יקבל מאומה. לדבריו, השיב לה שיתבע אותה על הביטול ושתעשה מה שהיא רוצה. הוא הסביר כי ליתר בטחון התקשרה פקידת התובעת להזמין את הנתבעת לטעימות כדי לוודא שאכן מבחינתה האירוע מבוטל, ולמנוע מצב בו הנתבעת תטען כי יש בידה הסכם מחייב.

דיון

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה, מי ביטל את ההסכם. בנקודה זו אני מעדיפה את גרסת מנהל התובעת, לפיה הנתבעת היא שהודיעה כי אין בכוונתה לקיים את ההסכם, וזאת מתוך רצון לקבל הנחה נוספת, או משיקולים נוספים שלא גולו. שוכנעתי, כי גם אם מנהל התובעת התבטא כלפיה בכעס או בתוקפנות עקב דבריה, הרי שאם היתה נמלכת בדעתה ומודיעה שתעמוד בהסכם, היתה התובעת מקיימת אותו ככתבו וכלשונו, כפי שהיה מאינטרס התובעת לעשות.

עדות הנתבעת בעניין "ביטול ההסכם" ע"י מנהל התובעת היתה עדות יחידה, ואילו אחותה שנכחה בפגישה והגישה תצהיר – לא התייצבה למסירת עדות, ללא הסבר סביר, ותצהירה נמחק.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת היא שביטלה את ההסכם. עילת הביטול שהעלתה הנתבעת אינה סבירה, הן מבחינת המועד בו בדקה וגילתה כביכול את מחיר המנה, כש"נזכרה" לעיין בהסכם רק חודש וחצי לאחר חתימתו, והן לנוכח העובדה שמחיר המנה מצויין במפורש בהסכם (240 ש"ח שהופחת ל-225 ש"ח), וכך גם המחיר הכולל של העיסקה, כך שלא נותרה כל אי בהירות בעניין זה.

טענתה הנוספת של התובעת, שהועלתה בהתנגדות, היא כי גילתה לאחר חתימת ההסכם שלתובעת אין רשיון עסק, וכי גם מסיבה זו רצתה לבטל את ההסכם. טענה זו לא היתה מהימנה עלי, והתרשמתי כי מדובר בטענה שהועלתה לצרכי התנגחות משפטית, כאשר אילו היה מנהל התובעת מגיע עמה להסכמה על מחיר מופחת, לא היתה מבטלת את ההסכם מסיבה זו. יצויין, כי בהסכם נכתב במפורש כי התובעת נמצאת בתהליך של קבלת רשיון עסק, וכי כל עוד העסק פעיל ועובד, אי קיומו של רשיון לא יהיה עילה לביטול ההסכם.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם על ידי ביטולו ללא סיבה סבירה לכך.