תא"מ 41982-04-15 פרקש נ' אוסדיטשר

בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד לחיוב התובע-המבקש בהפקדת ערובה כתנאי לבירור תביעתו.

1.המבקש, המייצג את עצמו, הגיש בחודש אפריל 2015 תביעה בסך 40,000 ₪ נגד המשיב, שהוא עורך דין, בטענה כי מסר לו בשנת 2008 את הסכום האמור בנאמנות בקשר עם מגעים לכריתת הסכם עם אחד נזרי, ברם לאחר קריסת המגעים לא החזיר לו המשיב את הכספים. יצוין כי מדובר בתביעה לאקונית במיוחד, המחזיקה שני עמודים ונספח יחיד המלמד על העברת הכספים. התובע ציין כי מען מגוריו הוא בבני ברק, אף שאישר בתביעתו כי אינו מתגורר בישראל מזה מספר שנים. התביעה הוגשה בניגוד לתקנות, שלא כתביעה בסדר דין מהיר, עניין שהוריתי כבר לתקנו וטרם תוקן.

2.המשיב התגונן, בטוענו בין היתר כי המדובר בכספים שהועברו במסגרת הסכם שנכרת (והוצג) בין חברה בבעלות המבקש לבין נזרי, כאשר בהתאם לאמור מפורשות בהסכם, אותה חברה אמורה להעביר את הכספים באמצעות המשיב לידיו של נזרי לכיסוי הוצאות, ואכן הכספים הועברו לנזרי, כך שאין כל יסוד לתביעת הכספים מן המשיב, ודאי כמעט שבע שנים לאחר מעשה.

3.בגדרי התגוננותו עתר המשיב לחיוב המבקש בערובה להוצאותיו בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בשים לב לחולשת התביעה לשיטתו, לצד העובדה שהתובע עצמו מציינה כי אינו מתגורר בישראל מזה מספר שנים, אף שמסר כתובת בבני ברק כמען.

4.הבקשה הועברה לתגובה, אך המבקש לא הגיב. המשיב עתר למתן החלטה, בהציגו תצהיר שליח למסירת כתבי בי דין שהצהיר כי מסר את הבקשה וההחלטה במען שציין התובע בבני ברק, שם פגש באמו של המבקש, שציינה כי תעביר עותק מן הבקשה לבנה, שאינו מתגורר בישראל. בהיעדר תגובה ועל יסוד הבקשה, נתקבלה הבקשה והמבקש חויב בהפקדת ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב, זאת בגדרי החלטתי מיום 28.5.15.

5.ביום 17.6.15 עתר המבקש לביטול ההחלטה, היא הבקשה שלפניי. קשה להבין את טיב טענות המבקש בבקשה. ניתן להבין כי הוא מלין על כך שהמשיב לא גילה לבית המשפט שהמבקש גר בחו"ל ולכן יתקשה להשיב על בקשות – טענה שיש לומר מיד כי אינה נכונה, שעה שדבר המגורים בחו"ל צוין בתביעה ובבקשה לחיוב בערובה גם יחד. המבקש טוען כי אמו אמרה לו שאיש לא שאל אותה אם המבקש מתגורר בדירה – טענה שיש לומר מיד כי לא ניתן להתייחס אליה, בהיעדר תצהיר של האם, מה גם שהרלבנטיות שלה לבקשה אינה ברורה. עוד מציין המבקש את מצבו הרפואי המקשה עליו להתייחס לבקשות של בית המשפט. המבקש עותר לביטול ההחלטה על מנת שיהיה לו יומו בבית המשפט.

6.המשיב הגיב, באריכות יוצאת דופן. בתמצית, הוא גורס כי התצהיר התומך בבקשה (שנחתם בארה"ב) אינו כדין, כי המסירה בוצעה כדין למען האחד שציין המבקש בתביעתו שלו, וכי אין הצדקה לבטל את ההחלטה המחייבת בערובה. אפשרתי למבקש להגיב, ולאחר ארכות רבות הוא עשה כן היום, אך לא הוסיף משמעותית על שנאמר בבקשתו.

7.דין הבקשה להדחות. אנמק בקצרה, ואיני נדרש לכל טענה וטענה ככל שאין בה לשנות מתוצאתה המתחייבת של החלטתי.

8.ביטול אפשרי מחובת הצדק, ככל שבעל הדין לא קיבל כלל העתק ההחלטה המורה לו לפעול. ברם במקרה דנן אין טענה סדורה של המבקש בעניין, ואני מתעלם כאן מן העובדה שיש קושי להיזקק לתצהיר התומך בבקשתו, מחמת כשל דיוני בדרך עריכתו. המבקש ציין בתביעתו כתובת למסירת כתבי בי דין. בהתאם לתצהיר המוסר, כתב בי הדין נמסר בכתובת האמורה. יתרה מכך, הוא נמסר לאמו של המבקש. אין כל הבהרה מדוע בנסיבות אלה לא הגיעה הבקשה לידי המבקש, ומדוע לא עתר לארכה אם נזקק לה.