שחף ואח' נ' מדינת ישראל

מונחת לפניי תביעה כספית ע"ס 30,000 ₪.

טענות התובעים :

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 12.4.16 התובעים ,בעל אישה, ובנם התינוק בן 9 חודשים העמיסו את רכבם בצידניות וציוד לינה ושמו פעמיהם לקבר האר"י בצפת; בהגיעם לחניון של הקבר, הם נתקלו בשוטרים שביקשו רישיונות מהתובע, התובע הציג את הרישיונות, השוטרים ערכו חיפוש ברכב ועל גופה של התובעת ומצאו סכין; בעקבות מציאת הסכין ברכב עיכבו השוטרים את התובעים ולקחו אותם לתחנת המשטרה שם נחקרו ובסיום החקירה שוחררה המשפחה עם חתימה על תנאים שכללו בין היתר הרחקה מצפת ולמעשה סיום של הנופש המשפחתי.

לטענת התובעים, כל הפעולות שנעשו על ידי המשטרה הן בלתי חוקיות; החיפוש ברכב ועל גופה של התובעת והעיכוב בתחנת המשטרה, כל אלה לטענת התובעים נעשו שלא כדין ובניגוד לחוק. נוסף על כך, טוענים התובעים, היחס שקיבלו מהשוטרים בתחנת המשטרה היה בלתי הולם, אכזרי ומזלזל, דבר שגרם להם עגמת נפש רבה.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לפצות אותם בגין פגיעה בכבוד, בחירות, בפרטיות, בחופש התנועה ובזכות הקניין- עוולות חוקתיות המתבטאות בהפרת זכויות המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, סעיפים 2, 5, 7, 8 ו- 11 לאותו חוק.

נוסף על כך, טוענים התובעים כי מעשי הנתבעת מהווים עוולות של רשלנות, תקיפה וכליאת שווא לפי סעיפים 35, 23 ו- 26 לפקודת הנזיקין ( נוסח חדש).

התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת ביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כאשר החובה החקוקה היא הוראות סעיפים 24, 72, 69 ו- 67 לחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה-מעצרים) תשל"ו 1996 וכן סעיפים 25 עד 29 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) נוסח חדש התשכ"ט- 1969.

טענות ההגנה:

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובעים. לטענת הנתבעת, רכבם של התובעים נעצר לשם בדיקה שגרתית; במסגרת הבדיקה, התבקש התובע להציג רישיונות; במהלך הבדיקה התנהגותם של התובעים החלה לעורר את חשדה של השוטרת; התובע רעד בידיו באופן חריג; דיבר באופן חלש ומגומגם; התלחשש עם אשתו והזיז את ראשו במבטים מהירים מאשתו לשוטרת.

בדיקת שמו של התובע במסוף המשטרתי העלתה כי הוא מוכר למשטרה. לטענת הנתבעת, התנהגותם של התובעים בצירוף עברו הפלילי של התובע ומיקומו הרגיש של האירוע, הקימו חשד ומשכך הוחלט על ידי השוטרים לערוך חיפוש; במסגרת החיפוש נמצאה בתא הכפפות סכין שחורה עם להב מתקבעת - מצדה האחד משוננת ומצדה השני חדה. כשנשאל התובע בשטח על ידי השוטרים לגבי הסכין, הוא החל להסתכל על אשתו באופן רציף לשם תיאום גרסה עמה והשיב כי הסכין שייכת לאשתו לחיתוך דברים. נוכח האמור עוכבו התובעים לתחנת משטרה ונחקרו בחשד להחזקת סכין שלא למטרה כשרה. לטענת הנתבעת, בכל פעולותיה פעלה כדין במסגרת סמכותה וחובתה וחלה עליה ההגנה שבסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים, (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952. נציגי הנתבעת פעלו לטענתה במסגרת תפקידם ובתחום סמכותם ו/או סברו בתום לב שהם פועלים במסגרת תפקידם ובתחום סמכותם, כמו כן פעלו בצורה סבירה וללא רשלנות.