הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ז' ואח'

בפני בקשה מטעם נתבעת 2 להוציא מסמכים שצורפו לסיכומי הנתבע 1 ולפסילת טענות בסעיפים 8 ו – 9 לסיכומים מטעמו.

ביום 1.3.16 הגיש נתבע 1 סיכומים בכתב ע"פ החלטתי מיום 17.12.15.

בסיכומיו טען הנתבע 1 כי הוא, אביו ואחיו זכו בפיצויים בגין נזקי גוף מהנתבעת 2, דבר המעיד לטענתו, על השלמת הנתבעת 2 עם העובדה ,שאבי הנתבע 1 נהג ברכב הרנו ,שהיה מבוטח אצל נתבעת 2 ואף שילמה לו פיצוי בגין נזקי גוף, כך שהיא מנועה מלטעון כי אין כיסוי ביטוחי וכי לא האב נהג ברכב הרנו.

הנתבעת 2 טענה בבקשתה להוצאת ראייה כי הנתבע 1 מעלה טענות חדשות ביחד לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף אשר לא הוכלו בכתב ההגנה ואף לא בדיון ההוכחות, וכי היה על נתבע 1 לצרף את כל המסמכים לכתב הגנתו.

לעומתה טען נתבע 1 בתגובתו כי נתבעת 2 הסתירה את המסמכים וכי יש במסמכים בכדי להוכיח כי אבי נתבע 1 הוא זה שנהג ברכב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להוצאת מסמכים להתקבל. ככלל, בתביעה בסדר דין מהיר, מצווים בעלי הדין לצרף לכתבי טענותיהם רשימה של כל המסמכים עליהם מסתמכים, שאם לא כן, קובעת תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, לא יוכל אותו בעל דין להגישו כראייה מטעמו ,אלא לאחר קבלת רשות בית המשפט ולאחר שהוכח כי היה הצדק סביר למחדלו.

הכלל הוא, כי בעל דין המבקש לצרף ראייה לאחר המועד שנקבע להגשתה, צריך להצביע על קיומם של טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנוהג, הוא – הגשת ראיות "בחבילה אחת"

ראה ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו (3), 738, 742.

על בית המשפט להתחשב באופי הראייה הנוספת, בשלב אליו הגיע המשפט, כמו כן בשאלה האם המבקש ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראייה זו בשלב מוקדם יותר.

בעניין זה יפים דבריו של השופט בך ב – ע"א 188/89 עזאיזה נ' המ"מ דבורייה, פ"ד מנ(1), 665.

"כאשר מונחת לפני בית המשפט, אשר סיים כבר את שלב הבאת הראיות לפניו, בקשה להגשת ראיה משלימה, על בית המשפט לשקול, אם החיוב שבקבלת הראייה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים".

בית המשפט יתחשב לעניין החלטתו בנדון, בין היתר, בשאלה, האם הצד המבקש את הבאת הראייה ידע או יכול היה לדעת על קיומה של ראייה בשלב מוקדם יותר.

אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי לא ייטה בית המשפט בדרך כלל להיעתר לבקשה.

עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים בהם בית המשפט יסטה מכלל זה לצורך עשיית צדק.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי שלא זו בלבד שהנתבע 1 לא הצביע על טעם לאיחור בצירוף הראייה, אלא כלל הוא לא הגיש בקשה לצירוף ראייה.