תא"מ 41839-02-14 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' פוקס ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת (מ.ר. 58-781-72) בתאונה שהתרחשה ביום 22.8.2010.

נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת: רכב התובעת היה במצב של עמידה, ורכב הנתבעים (מ.ר. 25-727-69), שבו נהג הנתבע 1, ביקש לעקוף אותו ובמהלך העקיפה פגע ברכב התובעת בצד השמאלי אחורי. בנסיבות אלה, מוסכם גם כי הנתבעים נושאים באחריות לתאונה.

השאלה אפוא היא שאלת הוכחת הנזק. בהקשר זה העלו הנתבעים בכתב ההגנה שלוש טענות עיקריות: ראשית, כי הפגיעה מאחור הייתה פגיעה קלה – מכת "נשיקה" שגרמה שריטה ולא יותר; שנית, כי בדיקת השמאי בוצעה ביום 30.1.2011 – כחמישה חודשים לאחר אירוע התאונה; ושלישית, כי ראש הנזק של ימי עמידה לא הוכח.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, שמעתי את הנהגים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ולכן – לפי מצוות הדין – פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

כפי שנפסק לא אחת, כאשר חולף פרק-זמן ניכר בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת השמאי את הרכב, עשוי הדבר להביא לקביעה כי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק – נוּתק. טעם הדבר הוא ש"... לא ניתן לשלול את האפשרות שבמהלך פרק הזמן בו נמשך השימוש ברכב נגרם לו נזק נוסף כאשר לא ניתן להפריד בין שיעור הנזק שנגרם בתאונה לנזק הנוסף. ההמתנה הממושכת בבדיקת הרכב גורמת, במקרה הקל, לנזק ראייתי משמעותי לנתבעים שלא ניתנה להם ההזדמנות להתמודד עם הנזקים ולבחון אותם בזמן אמת, ובמקרה הגרוע מעלה חששות כבדים של חוסר תום לב ונסיון לייחס לנתבעים נזקים שלא נגרמו באותה תאונה" (תא"מ (שלום ת"א) 26354-12-10‏ פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' ווקנין (19.12.2013)).

עם זאת, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, וכפי שנפסק באחד המקרים: "אין עקרון כלשהוא לפיו מעבר תקופה מסוימת בין האירוע לבדיקת הנזק מנתק את הקשר הסיבתי. הכל תלוי במהות הפגיעה, היקף הנזק, והשאלה אם היה ניתן לנסוע עם הנזק שנגרם אם לאו. מצב אוטומטי לפיו מעבר כך וכך ימים אחרי התאונה עד לבדיקה או התיקון מנתק את הקשר הסיבתי, אינו קיים" (תא"מ (שלום ת"א) 49631-08 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (28.10.2009)).

ואכן, בפסיקה מצינו, לצד מקרים שבהם התביעה נדחתה בשל ניתוק הקשר הסיבתי, גם מקרים שבהם התביעה נתקבלה במלואה חרף שיהוי בבדיקת הרכב, וכן מקרים שבהם התביעה התקבלה בחלקה, כלומר בית המשפט ניכה סכום מסוים מהפיצוי. בכגון דא יש לבחון שיקולים שונים ובהם משך הזמן שחלף בין התאונה לבין הבדיקה; קיומה של התאמה בין הנזק שעליו דיווחו הנהגים – ובמקרה הטוב אף צילמו – לבין הנזק שצוין בחוות-הדעת; האפשרות לנסוע ברכב בלי לתקנו; קיומו או היעדרו של הסבר לעיכוב בבדיקה; קיומו או היעדרו של בסיס ראייתי לאפשרות שהרכב היה מעורב בתאונה נוספת; וכמובן, מהימנות הנהגים המעידים בבית המשפט (ראו למשל: ת"ק (עכו) 2048/06 בוגדנוב נ' דרייב (29.1.2007); ת"ק (הרצליה) 9376-03-09 שייקין נ' חברת ניו קופל SIXT (10.6.2010); תא"מ (שלום פ"ת) 26167-12-11 קצנשטין נ' וסרמן (26.6.2013); ת"ק (ראשל"צ) 53399-02-14 דרוך נ' גרינבלט (16.7.2014); תא"מ (שלום ת"א) 50296-12-12 אלבר נ' קול (17.11.2013); ת"ק (רמ') 4373-06-14 דורנפלד נ' מזרחי (28.10.2014); ת"ק (נת') 6123-01-14 רבינוביץ נ' איזנברג (3.11.2014); ת"ק (ת"א) 42682-05-12 נועם נ' ערקבי אושר (5.8.2012)).

חשוב לחדד ולהדגיש, כי במקום שבו נקבעה אחריותו של הנתבע לאירוע התאונה, ויש התאמה בין הנזק שנגרם בתאונה לפי דיווח מהימן של הנהג, לבין הנזק המתואר בחוות-דעת השמאי – מבחינת מיקום הנזק והיקפו – בית המשפט עשוי לקבל את התביעה (באופן מלא או חלקי), זאת גם אם הבדיקה לא נעשתה בסמוך לתאונה (ראו גם תא"מ (שלום ת"א) 236-01-10 קשר רנט א קאר בע"מ נ' קרקובסקי (29.11.2011), שם התקבלה התביעה אף שהרכב נבדק כעשרה חודשים לאחר האירוע; אציין כי התובעת באותו מקרה הייתה הנתבעת 2 בהליך שלפניי).

ומן הכלל אל הפרט: כאמור, אין בענייננו מחלוקת על האופן שבו התרחשה התאונה, ובמידה רבה גם לא על מיקום הנזק. כאמור, הנתבע 1 בא לעקוף את רכב התובעת מצד שמאל, ובעשותו כן פגע בפינה האחורית שמאלית ובכנף האחורית שמאלית. חשוב להבהיר כי שני הנהגים לא תיארו רק פגיעה אחת ממוקדת מאחור, אלא המשך פגיעה בכנף השמאלית. כך, נהג התובעת טען כי הפגיעה הייתה "בכנף, טמבון ובשפיץ של הדלת", והדגים פגיעה בפינה השמאלית ומעל הגלגל האחורי שמאלי (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 17-16). נהג הנתבעים ציין בדו"ח תאונת הדרכים שמסר לנתבעת (נחתם ביום 1.9.2010), כי לרכב התובעת נגרמו שריטות קלות "ע"ג הפגוש האחורי מצד שמאל וקצת ע"ג כנף שמאל". גם בעדותו הסביר – לפי מיטב זכרונו – כי שרט את רכב התובעת "מאחור וטיפה בכנף שמאל" (עמודים 4-3 לפרוטוקול). העד גם אישר כי המגע הראשוני בין כלי הרכב היה בסטייה והמשיך בזמן העקיפה (עמוד 4 לפרוטוקול).