תא"מ 41771-06-13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' בוק ואח'

לפני תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששולמו למבוטח התובעת עקב נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 14.11.12.

1.מטעם התובעת העידה הנהגת ברכב מבוטחה. הנהגת הצהירה כי מדובר ברחוב חד סטרי מעגלי צר שמשני צידיו חונות מכוניות. משאית הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") חונה במקום דרך קבע. משהגיעה למקום בשעה 20:30 חלפה על פני המשאית, שפנסיה היו כבויים, נפתחה דלת המשאית וגרמה לניפוץ השמשה הקדמית ברכבה. הנהגת הכחישה כי דלת המשאית היתה פתוחה לרווחה בטרם חלפה במקום וטענה כי במקרה זה היה נחסם חלק מנתיב הנסיעה.

2.הנתבע הצהיר כי החנה את המשאית והתכונן לצאת ממנה. הוא הסתכל במראה והבחין שהנתיב פנוי, שיחרר את חגורת הבטיחות, פתח את הדלת והחל ביציאה מהמשאית כשהוא מחזיק בידית המשאית כדי לרדת בסולם. לטענתו, הוא לא הבחין ברכב הנהגת לאור עיקול נתיב הנסיעה.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

נהגת התובעת עמדה על גירסתה כי בעת שחלפה על פני המשאית נפתחה דלת המשאית תוך כדי נסיעתה. הדבר אף עולה מהודעתה המפורטת על מקרה הביטוח, ת/1. גם הנתבע מאשר, למעשה, כי היה בתהליך יציאה מהמשאית ולפיכך פתח את דלת המשאית. בהודעתו על מקרה הביטוח ציין "התחלתי לצאת מהרכב הדלת כבר היתה פתוחה". בעדותו בפני תיאר הנתבע תיאור מפורט של כל השלבים בהם הוא נוקט בטרם הוא פותח את דלת המשאית ועד לצאתו מהמשאית. התרשמתי כי לא מדובר אלא בפעילות רציפה שהנתבע ניסה לשוות לה תהליך ארוך וממושך, על מנת לבסס טענתו כי דלת המשאית היתה פתוחה בטרם התרחשה התאונה. מתקשה אני לקבל את גירסתו כי דלת המשאית היתה פתוחה לרווחה, כלשונו, והנהגת לא היתה מבחינה בה.

יכול שדלת המשאית היתה פתוחה קמעה ולאחר מכן נפתחה לרווחה בעת שהנתבע החל לצאת מן המשאית ואז התרחשה התאונה.

מכל מקום, לפי תקנה 80 לתקנות התעבורה, אין לפתוח דלת רכב אלא לאחר שננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי הדרך. הנתבע אמנם הצהיר כי הבחין במראת המשאית כי הכביש פנוי, אך לאחר מכן שיחרר את חגורת הבטיחות, פתח את הדלת והתחיל לצאת מהמשאית. ביחס לשלבים אלה לא ציין עוד כי עדיין הבחין כי הדרך פנויה וניתן לפתוח את הדלת מבלי לפגוע בעוברי הדרך כדוגמת רכב התובעת. היה על הנתבע לוודא בטרם פתיחת הדלת ובמהלך יציאתו מהמשאית כי לא יהיה בפתיחת הדלת כדי להוות סיכון לרכב הנוסע בנתיב הנסיעה משמאלו. לפיכך, הנתבע אחראי להתרחשות התאונה.

4.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 18,290 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 18.2.13, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום האמור. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.