תא"מ 41729-09-12 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חגג ואח'

לפני תביעה על סך 74,214 ₪ ותביעה שכנגד על סך 44,049 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבים שהיו מעורבים בתאונה מיום 7.2.12.

1.נהג התובעת הצהיר כי הגיע לצומת מרחוב צדדי, כשלפניו קו עצירה, ומשמאלו עמדו רכבים חונים. הוא עצר וגלש על מנת לחצות את הצומת בפניה שמאלה. משחלף את שני הנתיבים משמאלו, נעצר מימין לאי תנועה בנוי במקום, על מנת לבדוק אם יש באפשרותו להשלים את חציית הצומת לעבר שני הנתיבים הנוספים שמימינו. בעודו עומד ליד אי התנועה, הגיע רכב נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר נסע בנתיב הנסיעה הראשי, השני משמאלו, במהירות, פגע ברכב התובעת וגרם לו להסתובב. הנהג אישר כי כמחצית מרכבו בלטה לנתיב השמאלי, בו נסע הנתבע. הנהג הצהיר כי לא הבחין ברכב הנתבע בטרם החל לחצות את הצומת. הנהג אישר כי שדה הראיה משמאלו הינו למרחק כ- וחלפו כ-3 – 4 שניות מרגע שעצר ליד אי התנועה ועד התאונה.

2.הנתבע הצהיר כי נסע בנתיב השני מימין ברחוב הראשי במהירות 40 – , שעה שרכב התובעת הגיע מרחוב צדדי מימינו ונכנס לצומת. הנתבע לא הספיק ללחוץ על דוושת הבלם ופגע ברכב התובעת. הנתבע הצהיר כי אם נהג התובעת היה עוצר ליד אי התנועה, הנתבע היה עובר לנתיב הימני.

הנתבע הצהיר כי התמרור בכיוון נסיעת רכב התובעת לא היה במקומו במועד התאונה, אך הותקן יום לאחר מכן. כן הצהיר כי אין שדה ראיה פתוח מכיוון נסיעת נהג התובעת.

3.ב"כ התובעת בתביעה העיקרית טענה כי הנתבע הגיע לצומת במהירות מופרזת ומבלי ששם ליבו לרכב התובעת, שהיה בעצירה מוחלטת ליד אי התנועה. מיקום הנזק ברכב התובעת, בחלקו האחורי שמאלי, תומך בגירסתה כי רכב התובעת היה בעצירה ולא בנסיעה.

4.ב"כ הנתבעים בתביעה העיקרית טענה כי מיקום הנזק הוא ממילא פונקציה ישירה של מהירות נסיעת רכב התובעת, אך אין בכך כדי להעיד אם הרכב עמד או נסע בעת התאונה. התאונה התרחשה בשעת בוקר מוקדמת, כשהכביש פנוי, כאשר נהג התובעת יצא מרחוב צדדי והיה עליו ליתן זכות קדימה לנתבע. נהג התובעת אישר כי שדה הראיה לא היה פתוח משמאלו והוא לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבע. הגם שמדובר בצומת אותו יש לחצות בשני שלבים (תחילה את שני הנתיבים משמאל ולאחר מכן את שני הנתיבים מימין), עדיין עליו להתחיל בחציית הצומת רק כשיש באפשרותו לחצות את הצומת כולו בלא סיכון לנוסעים בו.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, אני מקבלת את גירסת הנתבעים באשר לאופן התרחשות התאונה, מהנימוקים שלהלן:

א.הנתבע ידע לציין כבר בעדותו במשטרת ישראל (נ/1), בהודעתו על מקרה הביטוח ובעדותו בפני כי הבחין ברכב התובעת מגיע בפתאומיות מהרחוב הצדדי מימין, באופן שאיננו מתיישב עם הצהרת נהג התובעת כי המתין כ – 3 -4 שניות בניצב לאי התנועה במרכז הצומת.

הנתבע התייחס כבר בהודעתו במשטרה לתימרור הקיים בכיוון נסיעת נהג התובעת, משמע, היתה רלבנטיות לשאלה למי מבין הנהגים זכות הקדימה בצומת ולמקום ממנו יצא נהג התובעת לצומת. הנתבע אישר בהגינותו כבר בהודעתו במשטרה כי לא הוצב תמרור בכיוון נסיעת נהג התובעת, אך קיים היה קו עצירה (באופן העולה בקנה אחד עם עדות נהג התובעת). כן ציין כי בחלוף יומיים ממועד התאונה, הותקן תמרור בכיוון נסיעת רכב התובעת.

גם במזכר הבוחן המשטרתי צוין קיומו של קו העצירה בכיוון נסיעת נהג רכב התובעת ושדה הראיה במקום (כן צוין כי הוצב תמרור עצור בכיוון נסיעתו, אך המזכר נערך כשבועיים לאחר התאונה).

ב.מכל מקום, גם נהג התובעת מאשר כי עצר בטרם כניסתו לצומת וכי זכות הקדימה נתונה היתה לנתבע. הוא למעשה אישר כי הצומת לא היה פנוי לחצייתו באופן מלא מכיוון נסיעתו.