תא"מ 41605-10-15 איי. דיי.איי ואח' נ' אגד תעבורה בע"מ

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 25-778-62 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת 2 ומבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 87-931-01 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על פי הודעותיהם מיום 21.07.2016 ומיום 31.07.2016.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעות שהייתה בלתי עקבית, מהוססת, אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק.

אני סבור כי נהגת רכב התובעות התבלבלה ברמזור והסתכלה על הרמזור שבכיוון נסיעתו של האוטובוס שהיה ירוק ונכנסה לצומת בשוגג בניגוד למופע אור אדום שבכיוון נסיעתה.