תא"מ 41590-04-10 עמזלג נ' וסרטיל

1.הליך נוסף בגדרי סכסוך עתיק ומר בין התובעת, בעלת בניין, לבין הנתבעת, דיירת מוגנת בדירה שבו. בתביעה מתבקש סעד של פינוי הנתבעת מן הדירה ותשלום חוב דמי שכירות וחוב פסוק נוסף; ואילו בתביעה שכנגד מתבקש סעד כספי בשל נזקים נטענים כתוצאה מליקויים בדירה וכן צו עשה לביצוע התיקונים הדרושים.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים

2. החל משנת 1990 התובעת היא הבעלים של בניין מגורים בן שתי קומות ברחוב לוד 3 בירושלים, הידוע כחלקה 80 בגוש 30109 (להלן: הבניין). הנתבעת היא דיירת מוגנת בדירה בת שני חדרים בקומה השנייה של הבניין, וזאת מכוח הסכם שכירות מוגנת שנחתם עם הבעלים הקודמים של הבניין בשנת 1982 (להלן: הדירה ו-ההסכם). עד סמוך לאחר הגשת התביעה דנן התגוררה התובעת באחת הדירות שבקומה הראשונה בשכנות לנתבעת.

3.שורשיו של הסכסוך בין הצדדים עמוקים ומשתרגים עד לתחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת. ראשיתם בתביעה משנת 1992 שהגישה הנתבעת בבית הדין לשכירות לקביעת דמי השכירות (ת"ש 31/92). בפסק דין שניתן בתביעה זו (כבוד השופט ע' קמא; נ/1) נקבע כי דמי השכירות לתקופה שתחילתה ביום 1.11.92 יעמדו על סך של 303.73 ₪ לשנה, ולסכום זה יתווספו התוספות שייקבעו בדין החל ממועד זה ואילך.

4.זמן לא רב לאחר מכן בשנת 1993 הגישה התובעת תביעת פינוי נגד הנתבעת (ת"א 10992/93). תיק זה בוער ועל כן לא הוגש כראיה בגדרי הליך זה, ואף פסק הדין שניתן בו לא הוגש ולא אותר. עם זאת מכתב התביעה עולה כי בפסק הדין מיום 19.2.96 נקבע כי התגבשו עילות לפינויה של הנתבעת מן הדירה, אך בית המשפט העניק לנתבעת סעד מן הצדק. ערעור שהגישה הנתבעת על פסק הדין נדחה (ע"א 111/96, שאף הוא לא הוגש ולא אותר).

5.בשנת 2002 הוגשו שתי תביעות הדדיות על-ידי הצדדים. התובעת הגישה לבית משפט השלום תביעה לפינוי הנתבעת מן הדירה בשל אי תשלום דמי שכירות, ביצוע שינויים במושכר, אי הקפדה על תחזוקת הדירה והטרדה והרגזה של בעל הבית (ת"א 10735/02); ואילו הנתבעת הגישה לבית הדין לשכירות תביעה לחיוב התובעת בביצוע תיקונים בדירה, ולחלופין, לחיובה בעלות ביצוע התיקונים, לצד פיצוי בגין נזקי רטיבות שנגרמו לתכולת הדירה (ת"ש 155/02). הדיון בשתי התביעות אוחד (שני התיקים על כתבי בי-הדין שבהם וההחלטות בגדרם הוגשו כראיה מטעם התובעת בהליך זה).

מפאת חשיבותו של פסק הדין שניתן בתביעות אלה אביא את עיקרי פסק הדין שניתן ביום 28.1.08. נפסק (כבוד השופט י' שמעוני) כי נגד הנתבעת קמו עילות פינוי שעניינן אי תשלום דמי שכירות, גרימת נזק ניכר למושכר בזדון והטרדה והרגזה של בעל הבית. עם זאת, לאחר עריכת איזון בין חומרת ההפרות מצד הנתבעת לבין תוצאת הפינוי הוענק לנתבעת סעד מן הצדק, שהותנה בתשלום פיצוי לתובעת בסך 30,000 ₪ וכן סכום נוסף בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת. כמו כן הנתבעת חויבה לשלם לתובעת סך של 3,453 ₪ יתרת חובה בדמי השכירות עד ליום הגשת התביעה, וכן סך של 3,854 ₪ בגין חלקה בתיקונים שביצעה התובעת בדירה. כן נקבע בפסק הדין כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת סך של 5,745 ₪ עבור חלקה בביצוע תיקון גג הרעפים והקירות על-ידי התובעת, אלא שנוכח העובדה שהתובעת לא כללה סכום זה בכתב התביעה נקבע כי "אם הנתבעת לא תשלם סכום זה כפי שממליץ בית המשפט, זכאית התובעת להגיש תובענה נוספת." (פיסקה 10 לפסק הדין).

בכל הנוגע לתביעת הנתבעת נפסק כי לאחר שהתובעת ביצעה את התיקונים הנדרשים - בהמשך להסכמת הצדדים לפיה הנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט סך של 4,500 ₪ וסכום נוסף לאחר מכן לטובת התובעת, אשר ביצעה את התיקונים בגג הבניין למניעת חדירת רטיבות לדירת הנתבעת - התביעה נדחתה.

הנתבעת חויבה לשלם לתובעת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.