אלדן תחבורה בע"מ נ' קלונטרוב ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.04.2015, בין כלי רכב, מ"ר 41-721-12, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 95-487-28, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, אשר הייתה קוהרנטית, בלתי מהוססת, משכנעת, התיישבה עם מוקדי הנזק, והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות שלא הותירה בי רושם דומה.

אני סבור שהתאונה קרתה כתוצאה מניסיונה של נהגת רכב הנתבעות לעבור לנתיב האמצעי שהיה פנוי יחסית, מאחר שנתיב נסיעתה, השמאלי ביותר, היה פקוק, אלא שסטייתה ימינה לנתיב האמצעי נעשתה בחוסר זהירות, תוך "התפרצות" לנתיב, ומבלי ליתן את דעתה למתרחש בנתיב שמימינה, ומבלי לוודא כי רכב התובעת חלף לו.

לא מצאתי להטיל על נהגת רכב התובעת אשם תורם, מאחר ששוכנעתי כי לא היה באפשרותה לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה, מאחר שסטייתו של רכב הנתבעות הייתה פתאומית ללא יכולת לצפות סטייה זו.