תא"מ 41482-10-16 לב נ' טרי סטון בע"מ

1.בפני תביעה בסדר דין מהיר, שהגיש התובע ביום 31.10.16, בגין משלוח הודעה בדואר אלקטרוני, שנשלחה אליו מטעמה של הנתבעת ביום 9.9.2015. בהודעת הדואר שנשלחה כאמור, מודיעה הנתבעת על הרחבת שירותיה: "מעכשיו צוותי ננוטק מגיעים עד בית הלקוח!" ומזמינה את הנמענים לקבל הצעת מחיר בלחיצה על קישורית. כמו כן, באותו דבר דואר היא מודיעה כי ניתן "לרכוש ערכות למגוון יישומי ציפוי ננו ולעשות את העבודה בבית בשעה שנוח לכם ומחיר שווה לכל כיס". הנתבעת הציגה קישורית נוספת לחנות הוירטואלית בה ניתן לרכוש את הערכות.

2.התובע טוען כי עסקינן בדבר פרסומת, שנשלח אליו ללא הסכמתו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"). הוא הוסיף כי שלח לנתבעת שני מכתבים, עליהם לא הגיבה. לטענתו הציע לנתבעת הצעה לסיום הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, אך הנתבעת לא הגיבה.

3.התובע העמיד תביעתו לפיצוי בגין דבר הדואר על סך 1,000 ₪, והחזר הוצאותיו בגין משלוח המכתבים על סך 290 ₪.

4.הנתבעת טוענת כי עסקינן בתביעת סרק קנטרנית, באשר מדובר במשלוח יחיד של דבר פרסומת, שככל ונשלח לתובע, זכה מיד עם הפנייה להתנצלות ולהבהרה כי מדובר בשגגה בלתי מכוונת. הנתבעת הוסיפה וטענה שעסקינן ב"זוטי דברים" של ממש, אלא שהנתבעת מתמודדת עם "תובע סדרתי" שאינו חדל משימוש לרעה בהליכי משפט ומעמיס על מערכת המשפט, העמוסה ממילא, תביעות סרק דומות לזו.

5.הנתבעת הוסיפה וטענה שהיא חברה טכנולוגית, לרבות בתחום ננו-טכנולוגיה, ומציעה שירותים ומוצרים חדשים ללקוחות שפנו אליה בעבר. מעולם לא נתבעה בגין משלוח "דבר פרסומת" והיא נוהגת לפי מדיניות ברורה האוסרת של משלוח דברי פרסום מסוג זה. הנתבעת טוענת עוד כי משלוח הודעות פרסום למי שאינם לקוחותיה אינו אפקטיבי עבורה, באשר מדובר בטכנולוגיה מורכבת שלא מוכרת לציבור הרחב.

6.לשיטת הנתבעת, הדרך היחידה להגיע למאגר הנתונים שלה, היא באמצעות טפסים הקיימים באתר החברה ואין דרך אחרת להיכנס לרשימת הלקוחות. הנתבעת מעולם לא רכשה בסיסי נתונים חיצוניים ולא השתמשה בבסיס נתונים חיצוני לצרכי שיווק או פרסום.

7.הנתבעת טוענת כי התובע שלח אליה מכתבים לשתי כתובות דוא"ל, באותו היום, בהפרש של 2 דקות, ונענה ארבע שעות מאוחר יותר. הנתבעת התנצלה והבהירה לתובע כי אינה יודעת כיצד כתובת הדואר האלקטרוני שלו הגיעה לרישומיה. הנתבעת הודיעה לתובע, מיד, כי הסירה כתובת דוא"ל זו, לצמיתות.

8.בנסיבות המפורטות מעלה, אין מחלוקת שדבר הדואר האלקטרוני ששלחה הנתבעת לתובע היא בגדר "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. אף אין מחלוקת שהתובע לא נמנה על גדר לקוחות הנתבעת, לא ביקש ולא הסכים כי ישלחו אליו דברי פרסומת שלה. מכאן, נותרה לדיון השאלה, מהו הפיצוי הראוי לתובע בנסיבות בהן נשלחה הודעה בודדת? התובע פנה אל הנתבעת חודש ימים לאחר המשלוח במכתב התראה, הנתבעת השיבה לו באופן מיידי, התנצלה והסירה מיד את פרטיו ממאגר הלקוחות שלה.