אלדן תחבורה בע"מ נ' בוקרה ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 30.12.2014, בין כלי רכב, מ"ר 83-719-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 39-941-64 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבע 2 (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ואין מחלוקת לעניין האחריות לקרות התאונה, המוטלת על נהג האופנוע, אלא המחלוקת היא לעניין הנזק הנטען, שכן לטענת הנתבעים לא נגרם כל נזק לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה, ובין השאר, בטענה כי נותק הקשר הסיבתי מאחר שחוות דעת שמאי התובעת בעניין נזקי רכב התובעת ניתנה כשבעה חודשים לאחר מועד התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות מטעם התובעת, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהנתבעים יישאו בשיעור של 30% מסכום התביעה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי האופנוע פגע ברכב התובעת מאחור.

באשר לעצם גרימת הנזק ברכב התובעת כתוצאה מהתאונה, אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעת, כי מרבית הנזק לחלקו האחורי של רכב התובעת הנראה במוצג ת/2 נגרם כתוצאה מהתאונה. יש לציין כי נהג רכב התובעת אינו זוכר אם השפשופים היו קודם לתאונה או אם לאו.

טענתם של הנתבעים בכתב ההגנה, לפיה לאחר התאונה יצאו הנתבע 1 ונהג רכב התובעת לבדוק את הנזקים ולא ראו כל נזק הנחזה לעין, אינו מתיישב עם גרסתו בבית המשפט, שנאמרה בלשון זו: "אחרי התאונה הסתכלתי על הנזק וראיתי שפשוף. הנזק היה בפינה והיה שפשוף לא היה שבר בבקלית". (עמ' 2, שורות 23-22 לפרוטוקול). לא מן הנמנע, כי נהג האופנוע לאחר התאונה ובמצבו לאחר התאונה לא שם ליבו לשבר הקטן שנגרם בקצה הבקלית.