תא"מ 41443-04-13 כלמוביל בע'מ נ' מגארי ואח'

1.ביום 27.7.2010 אירעה תאונה בחניון ברחוב ארלוזורוב שבעיר תל-אביב, בין רכב התובעת לבין משאית הנתבעים. בתאונה נגרמו נזקים לרכב התובעת, ובגין נזקים אלה הוגשה התביעה שלפניי.

2.אציין כבר בפתח הדברים, כי הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי נסיבות התאונה, ובסופו של יום – לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את מכלול החומר שהוצג – אין באפשרותי לקבל אף אחת מן הגרסאות באופן מלא. עוד אציין, כי לאחר שמיעת העדויות נותרה מידה של אי-בהירות לגבי האירוע, בין היתר משום שהתובעת לא הציגה את כל הראיות שלכאורה אפשר היה להציג (כפי שיפורט להלן), ומשום שמצד הנתבעים נשמעו שני עדים – נהג המשאית והאדם שכיוון את המשאית בעת נסיעתה לאחור – אשר גרסאותיהם נבדלו זו מזו בנקודות מהותיות.

3.חרף זאת, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מן העדויות ועיון במכלול החומר שהונח לפניי, ובשים לב למידת ההוכחה בהליך אזרחי (מאזן ההסתברויות), ראיתי לקבוע את הממצאים הבאים:

4.ראשית, מתיאורם של הצדדים עולה כי בכניסה לחניון היה מצוי מבנה ("בוטקה") ובו אדם המקבל את התשלום עבור החניה. נהגת התובעת העידה כי התאונה ארעה בזמן שביצעה את התשלום. אני מקבל את עדותה בעניין זה, זאת לאור התרשמותי ממהימנות דבריה של נהגת התובעת, ואדגיש כי הנהגת הייתה עקבית בגרסתה-זו הן בעדותה הן בדיווחיה בסמוך לאחר התאונה, אשר צורפו לכתב התביעה.

5.שנית, נהג המשאית העיד כי כדי שהמשאית (אשר ממדיה גדולים), תוכל להיכנס לחניון, פתחו עבורה נתיב כניסה ימינה, וכי עם סיום הפריקה הוא נסע אחורה וימינה – עם מכוון – לשביל הסמוך למבנה, זאת כדי שיוכל אחר-כך לנסוע ישר לכביש. נהג המשאית המחיש את הסברו לגבי כיוון נסיעתו באמצעות שרטוט שסומן נ/1, ולדידי זה ההסבר הסביר ביותר לגבי כיוון נסיעתה של המשאית עובר לתאונה.

לגבי האופן שבו תיארה נהגת התובעת את נסיעתה של המשאית, אציין כי מעדותה אפשר להבין כי היא למעשה לא ראתה את המשאית עד שהרגישה – לדבריה – "שזז לי האוטו", וכי עד לאותו רגע תשומת ליבה הייתה נתונה לביצוע התשלום, תוך הפניית המבט למבנה שמימין לרכב (ראו למשל עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 4-1; עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 16-13). יתרה מכך, קרובות משפחה של נהגת התובעת, שהיו עמה ברכב, ובפרט הנוסעת שישבה לצדה ולכאורה ראתה את מהלך הדברים בשלב מוקדם יותר, לא הובאו למתן עדות (ראו התייחסות הנהגת לעניין זה בעמוד 3 לפרוטוקול, שורות 6-4, והתייחסות עורכת הדין בעמוד 11 לפרוטוקול, שורות 26-23). זאת ועוד, התובעת לא זכרה אם המחסום היה מורם והסתפקה בהשערה בעניין זה (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 23-21; עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 7-6), אף כי על פני הדברים, גרסתה לגבי מיקום המשאית ומסלול נסיעתה אינו יכול להתיישב אלא עם מחסום מורם (ראו ת/2 – שרטוט התובעת לגבי מיקום כלי הרכב).

6.שלישית, לאחר ששמעתי את העדויות השתכנעתי במידה הנדרשת כי נהג המשאית נסע לאחור עם מכוון, וזאת ייאמר לזכותו, אך בפועל הוא פגע במהלך נסיעתו במוקד הקדמי-הימני של רכב פרטי שהיה במהלך ביצוע תשלום ליד מבנה הכניסה לחניון. נראה, כי נוכח מבנה החניון וגודלה של המשאית, היציאה מן החניון הצריכה תמרון לא פשוט, ומעדות המכוון אף ניתן להבין כי נדרשו נסיעות קדימה ואחורה כדי לנתב את המשאית ולאפשר את יציאתה מהחניון (ראו עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 23-22). לאחר שמיעת העדויות, נחה דעתי כי נהג המשאית לא הבחין בנהגת התובעת לפני הפגיעה, ואציין בהקשר זה כי נהג המשאית נשאל בחקירתו הנגדית יותר מפעם אחת לגבי הרגע המדויק שבו הבחין ברכב הפרטי, ותשובותיו היו מהוססות ועמומות.

7.לאור המקובץ, ומשקבעתי כי התאונה ארעה בזמן שרכב התובעת עוד היה בסמוך למבנה התשלום, נראה כי ההסבר הסביר ביותר להתרחשות התאונה הוא שנהג המשאית והמכוון היו עסוקים בביצוע התמרון לצורך יציאה מהחניון, וכי נהג המשאית נסע אחורה ולא הבחין מבעוד מועד ברכב הפרטי שנכנס לחניון; מצד שני, נהגת התובעת לא הייתה ערה לתנועת המשאית בצד הימני, ותשומת ליבה הופנתה לכיוון הצד השמאלי – שם מבנה התשלום. מכיוון שהתובעת לא הביאה עדים רלוונטיים שהיו ברכב, ואף לא פעלה בזמן אמת כדי ליצור קשר עם האדם שישב במבנה (אשר מסר את מספר הטלפון שלו לנהגת) וכדי לשים יד על התיעוד במצלמה שבכניסה לחניון (וראו הדיווח שמסרה הנהגת לקצין הבטיחות), איני רואה לקבוע כי התובעת נכנסה לחניון במלוא הזהירות המתחייבת ובמלוא תשומת הלב למתרחש בסביבתה הקרובה.

8.לאור הקביעות שנמנו לעיל – אשר נומקו בקצרה לפי מצוות הדין בהליכים של סדר דין מהיר – באתי לכלל מסקנה כי שני הצדדים נושאים באחריות לתאונה, כאשר עיקר האחריות רובצת לפתחם של הנתבעים. בהתאם לכך ישלמו הנתבעים פיצויים בסך של 70% מהנזק, קרי: 4755 ₪ (זאת לאחר שהפחתתי את המע"מ מהפיצוי שהתבקש בגין דמי השמאות). לסכום זה יתווספו הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪, אגרה ושכר העדה כפי שנפסק בדיון.