מנשרוף ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד ועניינן נזקי רכוש שנגרמו עקב מעורבותם של שני רכבים בתאונת דרכים מיום 7.6.16:

התובעת– בעלת רכב מ.ר 7928830 תובעת 11,166 שקלים כמפורט בסעיפים 11, 12 לתביעתה.

התובעת שכנגד– מבטחת הרכב האחר המעורב בתאונה שמספרו 8732068 תבעה סך של 6,969 שקלים מתוך הסכום בו נשאה בגין פגיעת רכב זה.

הצדדים הגישו חוות דעת שמאי, כל צד לביסוס נזקי רכבו הנטענים ובנוסף – הגישה הנתבעת חוות דעת נגדית בענין נזקי רכב התובעת.

2.למעשה, אין חולק כי התאונה התרחשה בצומת בו הנתבעת 2 מחויבת היתה במתן זכות קדימה ומפאת זאת פיצתה הנתבעת 1 את התובעת על נזקיה, אולם זאת, תוך הפחתה ממרכיב ירידת הערך ותוך קיזוז 20% בשל טענה לאשם תורם (כשהפחתות אלו נתבעות עתה). תביעתה שכנגד של הנתבעת 1 הוגשה כדי חלקם היחסי של נזקיה בהתאמה.

3.          באי כח הצדדים הודיעו ביום 24.7.17 כי הם מסכימים לפסיקתו של בית משפט זה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 לאחר שמיעת העדים וסיכום טענותיהם בע"פ.

4.בדיון היום נשמעו עדי הצדדים (נהגי הרכבים המעורבים, עד ראיה מצד התובעת והתובעת עצמה) והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

5.נוכח המסגרת הדיונית בה ניתנת ההכרעה אציין ובקצרה כי מעדויות הצדדים עולה תמונה לפיה נהג רכב התובעת נסע במסלולו כדין, שלא במהירות חריגה בעוד נהגת הרכב האחר – הנתבעת 2 נכנסה לצומת שלא כדין וכפי הנראה תוך שדעתה מוסחת ו/או בחוסר זהירות.

התשתית הראייתית כפי שהונחה, לא היה בה כדי לשכנעני באופן פוזיטיבי ומעבר לאפשרות תאורטית, כי היתה בידי נהג רכב התובעת אפשרות מעשית וסבירה למנוע את התאונה או כדי לצמצם נזקיה ובנסיבות כי מצופה היה כי יממשה.

6.          לאחר עיוני במכלול הנתון בתיק, שקילת סבירות גירסאות הצדדים, פרטי הנזקים הנתבעים ומקור המחלוקת לגביהם, הסיכונים והסיכויים של הנטען מחד ומנגד ומתן דעתי לנטל, ככל המוטל על כל צד, ולמסגרת המשפטית בה ניתנת החלטתי, מצאתי מקום להורות כדלקמן: