הרוש נ' מסרי ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע, בתאונה שאירעה בתאריך 6.4.16 בה היה מעורב אוטובוס בבעלות הנתבעת 2, נהוג על ידי הנתבע 1, ומבוטח על ידי הנתבעת 3.

בעת התאונה, נהגה ברכב התובע רות הרוש (להלן:"רות"). רות העידה כי נסעה, בדרך אותה היא נוהגת לעבור מדי יום כבר 20 שנה, במהירות שלא עלתה על 60 קמ"ש. כשראתה את האוטובוס נוסע לקראתה במהירות, בעיקול, עצרה עצירה מוחלטת, אולם האוטובוס המשיך בנסיעתו, ותוך שהוא מבצע "סיבוב קטן" מדי, סטה מנתיבו ופגע בה.

ברכב התובע מותקנת מצלמה, ותקליטור המתעד את התאונה הוצג בבית המשפט והתקבל כראיה (ת/1).

הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") העיד כי גם הוא נוסע בנתיב זה באופן קבוע מדי יום, וכי אין כל מניעה גם ששני אוטובוסים יסעו במקביל באותה נקודה. לדבריו, נסע במהירות שאינה עולה על 30 קמ"ש, ולא סטה מנתיבו. עם זאת, אישר הנתבע כי עלה על קו ההפרדה המקווקו, והוסיף כי באמצע הסיבוב הוא חייב לעלות על הקו הלא רציף שיש במקום, על מנת לא לפגוע בגדר בימין הכביש.

מעיון בסרטון המתעד את הרגעים שקדמו לתאונה, ואת התאונה עצמה, ניתן לראות כי האוטובוס אכן נסע במהירות גבוהה מדי בעיקול, וכי בסמוך לרגע הפגיעה ברכב התובע עלה על הקו המפריד בין הנתיבים. לא ניתן לקבוע בבירור כי סטה סטייה ממשית מנתיב נסיעתו, אולם במידה גבוהה יותר של וודאות ניתן לקבוע כי רות לא סטתה כלל מנתיב נסיעתה.

איני מקבלת את טענת הנתבע לפיה היה חייב לעלות על קו ההפרדה בין שני הנתיבים, בשל גדר שהיתה מימין. את הגדר ניתן לראות גם בסרטון, ברגעים שלפני התאונה. מדובר בגדר הנמצאת על המדרכה, ולא היה בה כדי לגרום לנתבע לנסוע בקצה נתיבו.

על הנתבע, כמי שנוהג באוטובוס, על כל המשתמע מכך, חלה חובה להאט בעיקול, באופן משמעותי, להביט לנתיב הנגדי, ולהתאים את נסיעתו לתנאי הדרך, באופן שיבטיח כי לא יפגע ברכב הנוסע בנתיב הנגדי. היה עליו להאט, להיצמד לימין בנתיב נסיעתו, ולא לעלות על קו ההפרדה בין הנתיבים. מהסרטון עולה כי הנתבע לא נהג כאמור, ובכך התרשל.

האחריות לקרות התאונה רובצת אם כן, ברובה, על הנתבע.