תא"מ 41289-10-14 חדי נ' עפגין ברנסקוני

בהעדרה של הרשמת הבכירה הרץ-טופז-אחיעזר, הובאה הבקשה לדיון בפניי.

בפניי בקשה לביטול עיכוב הליכים בהקשר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

1.ביום 15/12/14 ניתן פסק דין נגד הנתבעת בהעדר הגנה ונפתח בגינו תיק הוצל"פ.

ביום 22/1/15 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן משיקולי בית המשפט ובצידה בקשה להארכת מועד.

משנדרשה חקירת המוסר קבע בית המשפט (החלטת הרשמת הבכירה הרץ מיום 23/2/15) כי יש צורך בדיון במעמד הצדדים. בינתיים עוכבו הליכי הוצל"פ (החלטת הרשמת הבכירה הרץ מיום 16/3/15). משהנתבעת יצאה את גבולות ישראל והודיעה כי לא תוכל להתייצב לדיון שייקבע, המליץ בית המשפט לעתור לביטול פסק הדין שניתן משיקולי בית המשפט בלבד (החלטת הרשמת הבכיר הרץ מיום 10/12/15). ואכן ביום 18/11/15 הוגשה בקשה מחודשת לביטול פסק הדין משיקול דעתו של בית המשפט.

2.לבקשה מיום 18/11/15 לא צורף תצהיר ואולם צורף תצהיר לבקשה הראשונה לביטול פסק דין מיום 19/1/15 שיש בו לתמוך בבקשה ולפרט נסיבותיה, גם אם יש להתעלם בו מהחלקים שקשורים בטעמים הקשורים בבקשה לביטול פסק דין בהיבט של חובת הצדק.

בנסיבות אלה יש איפוא לדון בבקשה לביטול פסק דין ובבקשה להארכת מועד להגשתה וזאת על בסיס התצהיר התומך בבקשה המקורית.

בקשה להארכת מועד:

3.משמועד הגשת הבקשה קבוע בחיקוק הרי שנדרש טעם מיוחד לביטולו. אכן, בעבר נטה בית המשפט לראות את "הטעמים המיוחדים" ככאלו שתלויים בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין (כך לדוגמה בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872). וכך, טעמים הקשורים בבעל הדין עצמו או בא כוחו לא התקבלו כמצדיקים הארכת מועד (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 890 (מהדורה שביעית, 1995); ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ, פ"ד מ(1) 57). עוד נקבע כי חשיבות העניין לכשעצמו אינה בבחינת טעם מיוחד (בש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח זוהיר. ניתן ביום 29/8/99). כך גם נימוקי ההגנה עצמם או סיכויי ההצלחה לא הצדיקו לכשעצמם הארכת מועד, אלא נדרש עדיין טעם מיוחד חיצוני להם (רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה. ניתן ביום 5/12/00).

ואולם, ניתן להבחין בהגמשה מסויימת בפסיקה ומתן משקל שונה ל"טעם המיוחד" הנדרש בהתאם לטיב ההליך (ע"א 6842 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט או בחובה כבעל דין, (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי. ניתן ביום 3/1/13). הכל תוך התחשבות במידת האיחור ומידת הפגיעה בהסתמכות של הצד שכנגד. הגמשה זו מקורה בתפיסה משתרשת לפיה לא ראוי שיינתנו פסק דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי הדין, שניתן היה לרפאם, ככל שנדרש, בפסיקת הוצאות מתאימות לטובת בעל הדין שכנגד, הכל כדי להגשים את התכלית של הזכות החוקתית של גישה לערכאות. לאחרונה חיזק בית המשפט העליון המגמה האמורה תוך שקבע כי יש לאזן בין שיקולי סופיות הדיון, יעילותו, התנהגות הצדדים ותום ליבם, נסיבות האיחור, ההשלכות על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וסיכויי ההליך (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ. ניתן ביום 21/4/15).

4.פנייה לסיוע משפטי מצדיקה במקרים המתאימים הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין והלכה היא כי בית המשפט יבחן בקשה זו להארכת מועד באהדה, ואף יהיה בכך כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד (בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי. ניתן ביום 1/6/09). וכך אני מורה.

בקשה לביטול פסק דין:

5.בית המשפט רשאי לשקול לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי משלא מדובר בזלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח (1) 830).