תא"מ 4127-06-15 אלדן תחבורה בע"מ נ' קפלן ואח'

מונחת לפני תביעה בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת שרשרת מיום 3.6.14 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 23:00 או במועד סמוך לכך, בכביש מספר 40 לכיוון צומת סגולה, בפתח תקווה, והיו מעורבים בה, שלושה כלי רכב: רכב התובעת (אלדן), רכב הנתבעים 1-2 (שומרה) ורכב הנתבעת 3 (ישיר אי. די. איי). ביום 19.1.16 התקיים בפניי דיון בו הסמיכוני הצדדים להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ששמעתי את עדת התובעת, גב' ענת קרקוב (מי שישבה לצד בן זוגה, נהג הרכב, בעת התאונה), ואת הנתבע 1 (נהג רכב שומרה) במסגרת הדיון שהתקיים לפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בהודעות הנהגים המעורבים, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2) וביתר הראיות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל במלואה וכי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה נושא הדיון בין הנתבעים 1 ו-2 לבין הנתבעת 3, באופן בו הנתבע 1 יישא ב – 30% מהאחריות לגרם התאונה ונהג הנתבעת 3 (שהינו תייר) יישא ב – 70% מהאחריות. להלן תמצית נימוקיי לקביעתי זאת.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים היא האם הפגיעה ברכב התובעת מאחור הינה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע 1, קודם לפגיעת רכב הנתבעת 3, או שמא, רכב הנתבעת 3 פגע תחילה ברכב הנתבע 1 ולאחר מכן הדף אותו אל רכב התובעת. מן הראיות שהוגשו ונשמעו ניתן לדלות את פרטי המידע דנן. ראשית, בטופס ההודעה מטעם עדת התובעת אשר נכתב ונחתם בכתב ידה, צוין כי "רכב התייר יצר תאונת שרשרת, רכבי היה ראשון והרכב מאחור לא שמר מרחק ופגע בחלק האחורי של הרכב...". טופס הודעה זה, אשר הוצג לראשונה במועד הדיון, שונה בחלקו מן ההודעה הכתובה והמודפסת אותה צירפה התובעת לכתב התביעה. שנית, בעדותה בבית המשפט, העידה גב' ענת קרקוב כי "ראיתי תאונה שרשרת והנחתי שהרכב האחרון לא עצר" (עמ' 2, שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, העידה כי אינה זוכרת כי שמעה חבטה נוספת (עמ' 2, שורות 22-23 לפרוטוקול הדיון).

יודגש, כי עדת התובעת ישבה לצד בעלה מר בני קרקוב, והוא אשר נהג ברכב בזמן התאונה. עד מפתח זה לא הובא למתן עדות, ללא הסבר מניח את הדעת. שלישית, הנתבע 1 ציין בעדותו בבית המשפט כי "רכבו היה בעצירה כמעט מוחלטת" (עמ' 3, שורות 19-20 לפרוטוקול הדיון) וכן כי היה "בתנועה אפסית שהייתי שלא הייתי מתנגש בו" (עמ' 3, שורות 7-8 לפרוטוקול הדיון). רביעית, במהלך הדיון הסתבר כי נהג הנתבעת 3, היה תייר במועד התאונה. לכן לא לזמנו למתן עדות. לכתב ההגנה צורף טופס ההודעה של נהג הנתבעת 3, אולם משלא ניתן היה לחקור את מוסר ההודעה, ברי כי יש לתת משקל מופחת להודעתו.

לאור כל המקובץ, מסתבר והגיוני יותר על דעתי לקבוע כי בתאונת השרשרת נושא התביעה, רכב הנתבעת 3 פגע קודם ברכב הנתבע 1 והדף אותו קדימה אל עבר רכב התובעת. יחד עם זאת, נוכח הכשלים הראייתיים בתיק, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן בו הנתבע 1 יישא ב 30% מהאחריות (זאת בעיקר נוכח עדותו של הנתבע 1, ולפיה, רכבו לא היה בעצירה מוחלטת וככל הנראה יש לו חלק בנזק אשר נגרם לרכב התובעת) ואילו נהג הנתבעת 3 יישא ב- 70% ממנה.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 1-2, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת, סכום של 6,009₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 2.6.15 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים 1-2, באמצעות הנתבעת 2, בתשלום אגרת בית משפט (30%, חלק יחסי), שכר עדת התובעת, כפי שנפסק בדיון (30%, חלק יחסי) ושכר טרחת עורך דין בסכום של 1,054 ש"ח. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת 3, לשלם לתובעת, סכום של 14,022₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 2.6.15 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת 3, בתשלום אגרת בית משפט (70%, חלק יחסי), שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון (70%, חלק יחסי) ושכר טרחת עורך דין בסכום של 2,461 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.