תא"מ 41259-01-14 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' אבו סראיא

תחילתו של תיק זה בהגשת תביעה על סכום קצוב על ידי התובעת (להלן: "רשות השידור") כנגד הנתבע בלשכת ההוצל"פ (תיק שמספרו 06-11002-13-2) לתשלום סך של 1,161.91 ש"ח בגין אגרת טלוויזיה שלא שולמה בין השנים 2011-2012.

הנתבע הגיש התנגדותו ובמסגרת התצהיר התומך טען, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה כלל לא החזיק מקלט טלוויזיה.

הצדדים זומנו לשמיעת הבקשה וביום 18.9.14, נוכח הסכמת התובעת, ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה. משכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר וביום 11.3.15 זומנו לדיון הוכחות בסופו סיכמו את טענותיהם בע"פ.

במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, הודה הלה כי עד שנת 2011 החזיק ברשותו מקלט טלוויזיה. בנסיבות אלה, משלא הוכיח הנתבע ואף לא נטען כך, כי הוא הודיע לרשות השידור על הפסקת השימוש במקלט הטלוויזיה, כנדרש בתקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981, הרי שיש לקבל את גרסת רשות השידור ביחס לחוב הנתבע.

ב"כ הנתבע טען במסגרת סיכומיו, כי על פי תקנות רשות השידור הנתבע זכאי להנחה בגובה 50% מחמת היותו נכה, אולם לא תמך זאת בהפניה לסעיף חוק כלשהו. לא מצאתי לקבל טענה זו שעה שתעודת נכות כשלעצמה אינה מזכה בפטור כאמור אלא הדרישה היא כי הנכה יהא זכאי, בנוסף לקצבת הנכות גם לגמלת הבטחת הכנסה ועובדה זו לא הוכחה בפניי (ראה לעניין זה תקנה 3 (ב) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), תשל"ד-1974).

לא מצאתי לקבל אף את טענת ב"כ הנתבע שהועלתה במסגרת סיכומיו, לראשונה, לפיה הודעת החדילה של רשות השידור אשר ניתן לה תוקף של פסק דין במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה (ת.צ 51487-11-12) פוטרת אותו מתשלום האגרה, שכן הנתבע לא טען בעדותו, ואין התייחסות אף במסגרת תצהירו, לשאלה האם הוא מחזיק בממיר דיגיטלי אם לאו.

במאמר מוסגר יצוין, על הדורש פטור להוכיח פניה לתובעת באמצעות טופס שצורף לאותה הודעת חדילה, דבר שלא נעשה בענייננו; ובכל מקרה, אותו פטור ניתן ביחס לתקופה החל מיולי 2013, שאינה רלוונטית לתביעה. ביחס לקבלת החזר בתקופה שקדמה למתן הפטור, קרי התקופה בין החודשים יולי 2011 – יולי 2013 הדרישות הן קשיחות אף יותר.